רשלנות בטיפול בסוגיית הרשלנות הרפואית

תביעות בטענה לרשלנות רפואית הפכו למחזה נפוץ בישראל, ומאחר שרוב בתי החולים מצויים בבעלות המדינה - הרי שהיא חשופה לתביעות בהיקפים ניכרים (5.5 מיליארד שקל הם עלות התביעות התלויות ועומדות, נכון לסוף 2010; המבקר מעיר שלמשרד הבריאות אין נתונים מלאים ומדויקים). הרשלנות הרפואית בכללותה גורמת להוצאה ניכרת למשק, ועל-רקע זה בדק משרד מבקר המדינה את הנושא.

למרות הבעיה ההולכת ומחמירה בתחום ועל-אף ההצעות הרבות לפתרון והוועדות הרבות שפעלו בנושא, לא התקיים דיון ציבורי יסודי ומעמיק הכולל את כל ההיבטים הקשורים לסוגיית הרשלנות הרפואית, ולפיכך לא הוחלט על פתרונות ישימים.

בחמש השנים האחרונות חלה עלייה שנתית של 7% מדי שנה בתשלומים ששילמה המדינה בגין רשלנות רפואית. בשש השנים האחרונות חלה עלייה של 260% בתשלום הממוצע לתובע, ותוך שלוש שנים עלתה ב-30% הפרמיה לביטוח אחריות מקצועית של העוסקים בתחום הרפואה. כ-40% מהפיצויים מוצאים על ניהול הליכי המשפט.

הרפואה הפכה ל"רפואה מתגוננת"

נזק נוסף: הרפואה הפכה ל"רפואה מתגוננת", כלומר נפוצות יותר תופעות דוגמת הפניה למפגשי ייעוץ רפואיים רבים וביצוע יתר של בדיקות ותצלומים. כך גדלות ההוצאות על בדיקות רפואיות, גדלים תקציבי מערכת הבריאות, הנמצאים ממילא במחסור, גדלה ההוצאה הלאומית וגם הפרטית לבריאות וגדלה האי-שוויוניות. פעולות מורכבות עלולות להיכשל ולגרור אחריהן תביעות בגין רשלנות רפואית, בין מוצדקות ובין לאו. שיקול זה עלול לגרום למוסדות רפואיים לחשוש מלבצע פעולות אלה, ובכך לפגוע בטיפול הרפואי המוענק לחולים, בקידום הרפואה ובהתפתחותה.

שוק ביטוחי הרשלנות הרפואית מתאפיין במיעוט מבטחות ובשליטתה של חברת הראל באמצעות סוכנות הביטוח של שוקי מדנס, אשר הידע שבידיה מקשה על כניסת גורמים נוספים לשוק. רשות ההגבלים העסקיים לא השלימה את הבחינה שהחלה בשנת 2005 כדי לבחון את אופי התחרות וכדי לבדוק אם מתקיים מונופול, ואם כן - לבחון את הכלים העומדים לרשותה להסדרת כשל השוק.

בתי חולים כלליים, ציבוריים ופרטיים המרכזים פעילות בתחומים בעלי סיכון מוגבר (כגון מיילדות, ניתוחי גב ונוירוכירורגיה) אינם מחויבים ברכישת ביטוח או ביצירת קרן לביטוח עצמי. אף מרפאות אסתטיקה וניתוחי לייזר אינן מחויבות בביטוח. לפיכך, אין גם חובה לניהול סיכונים הנדרש על-ידי המבטחות, והדבר עלול לגרום לאי-הקפדה על בטיחות החולה ולירידה בסטנדרד הרפואי, ואם יתקבלו תביעות - רופאים ומוסדות רפואיים עלולים לקרוס מבחינה כלכלית.

תרבות של הימנעות מדיווחים

חלק מבתי החולים הפרטיים סומכים על ביטוחי הפרקטיקה הפרטית הממומנים ברובם על-ידי המדינה - או באמצעות בתי החולים הממשלתיים או על-ידי קופות החולים. יוצא שלעתים המדינה נושאת בעלויות הביטוח של פעולות רפואיות המתבצעות במוסדות הפרטיים - מצב הראוי לבחינה מחודשת. לדעת המבקר, יש לשקול שוב את האפשרות לחייב בחוק את כל הרופאים והמוסדות הרפואיים לרכוש ביטוח.

הרופאים המועסקים במוסדות רפואיים ממשלתיים וציבוריים ובקופות החולים, מבוטחים בביטוח אחריות מקצועית בגין עבודתם בפרקטיקה הפרטית. הביקורת העלתה סדרת עיוותים בנושא זה: תקציב משרד הבריאות מממן את פוליסות הפרקטיקה הפרטית על חשבון הקופה הציבורית; אין הגדרה אחידה של המונח "פרקטיקה פרטית", ולפיכך הפוליסה מנוצלת על-ידי מוסדות רפואיים פרטיים אף שהם אינם צריכים להיכלל בהגדרה זו; רופאים שאינם עוסקים בפרקטיקה פרטית (צעירים או כאלה העובדים בפריפריה) מסבסדים עלות פוליסות של רופאים המנהלים פרקטיקה פרטית; לעתים המוסד הציבורי מממן פוליסה יקרה לרופא העוסק בעיקר בפרקטיקה פרטית.

זכותו של כל אדם לדעת אלו אירועים הביאו אותו למצבו הבריאותי לאחר הטיפול, ועל הרופא מוטלת גם חובה אתית למסור לחולה על כל טעות שחלה בטיפול בו. למרות זאת, רופאים חוששים מפני ההשלכות של גילוי כזה, ולכן נוצרה תרבות של הימנעות מדיווחים על אירועים חריגים והימנעות מהקמת ועדות בדיקה כמתחייב. משרד הבריאות מצידו הביא בשנים 2011-2009 לדין משמעתי רק 2% מהתלונות שקיבל. במקביל, אין חיסיון על המתרחש בבדיקות המקצועיות של הכשלים ולכן הללו אינן מתבצעות בפתיחות הראויה. במקביל, אין דיווח מלא ומסודר למשרד הבריאות על מקרי רשלנות, ואפילו לא על תביעות והסכמי פשרה של מיליוני שקלים.

בפעילות ועדות המשמעת של משרד הבריאות קיים חשש לניגוד עניינים, משום שקביעותיהן עלולות לחייב את המשרד במסגרת תביעות אזרחיות; המבקר מציע להעביר את הוועדות למשרד המשפטים. הליכי בירור ומשמעת מתנהלים במשך שנים רבות, והמסקנות מתקבלות זמן רב לאחר האירוע. יש קושי באיתור רופאים שישמשו חברי ועדות בדיקה מכמה סיבות: חוסר רצונם לדון בעמיתיהם למקצוע; קושי לאתר רופאים ללא היכרות קודמת עם הרופא הנדון; יש תחומי התמחות שבהם חסרים רופאים; המשרד טרם הקצה תקציב לתגמול לרופאים בוועדות הבדיקה; זימון חברי הוועדות לבתי משפט כדי להיחקר בתביעות אזרחיות על החלטתם בוועדה.

משרד הבריאות מסר בתגובה, כי הממונה על ההגבלים בודק לבקשת המשרד את העדר התחרות בתחום ביטוחי האחריות המקצועית הרפואית, וכי המשרד החל לטפל בנושאים אחרים ובהם ביטוח עצמי של בתי חולים וחסיון המידע במקרי רשלנות. כמו-כן, נמצאת בשלבי אפיון מערכת אינטרנט שתאפשר למסור לציבור מידע שאינו חסוי, וטיוטת נוהל לדיווח לחולה על טיפול שגוי תופץ בקרוב. המשרד הקים באוגוסט שעבר יחידה לבטיחות הטיפול, המכינה בין היתר מערכי הדרכה למוסדות הרפואיים ותעלה אתר שיעסוק בבטיחות הטיפול הרפואי.