"ישראל חייבת לטפל גם בפצועי חמאס"

ארגוני זכויות אדם ישראלים, פלשתינים ובינלאומיים תוקפים את ישראל ומאשימים אותה חדשות לבקרים במניעת טיפול רפואי מפלשתינים תושבי רצועת עזה ובגרימת מותם כתוצאה מכך.

במאמר בבלוג של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה מ-5 באוקטובר 2008 הפריך פרופ' אליהו ריכטר טענות אלה והראה, בהתבסס על נתונים ישראלים רשמיים, כי מספר ההפניות שאושרו לחולים פלשתינים לקבלת טיפול בבתי חולים בישראל, ברשות הפלשתינית ובירדן עלו בצורה משמעותית בשנים 2007-2008, למרות שבמקביל חלה עלייה בהיקף הפיגועים נגד ישראל, כולל במעבר ארז עצמו. בשנת 2007 אושרו 7,176 בקשות לטיפול רפואי (81.5% מכלל אלה שהוגשו) ובשנת 2008 אושרו 8,796 בקשות (66%).

עיון ברשימות "קורבנות המצור" המתפרסמות ע"י ארגוני זכויות האדם חושף גישה מחמירה התובעת מישראל רף מוסרי גבוה במיוחד, ולפיו ישראל חייבת להעניק טיפול רפואי גם לפעילי הזרוע הצבאית של חמאס, שהיו מעורבים בפיגועי טרור נגד ישראל ונפצעו בנסיבות שונות.

כך למשל, ארגון 'בצלם' מפרסם באתר הרשמי שלו רשימה של "פלשתינים שמתו לאחר עיכוב טיפול רפואי ברצועת עזה". ברשימה נכלל מוחמד אחמד איבראהים מנסור שבעניינו נכתב כדלהלן:

"בן 23, תושב עזה, מת ב-23.05.2007 במחסום באזור ארז (אזור התעשיה), מחוז צפון עזה, לאחר עיכוב טיפול רפואי. פרטים נוספים: נפגע קשות במהלך העימותים בין פתח לחמאס ביום 15/05/2007. מת מפצעיו לאחר שישראל עיכבה את העברתו לבית חולים בשטחה, על אף שקיבל אישור לכך".

מוחמד מנסור, שאת מותו מייחס ארגון בצלם לישראל בשל עיכוב העברתו לטיפול רפואי בתחומה, היה פעיל בגדודי עיז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. אתר האינטרנט הרשמי של גדודי אל-קסאם מספק מידע על מנסור, מעורבותו בטרור ונסיבות מותו. מנסור הצטרף לשורות גדודי אל-קסאם בשנת 2005 ועבר הכשרה במכללה הצבאית. הוא נטל חלק ב"משימות בתחום הג'יהאד", שכללו בין היתר הצבה בעמדות קדמיות וביצוע תצפיות לאיסוף מידע על צה"ל. במסגרת פעילותו בגדודי אל-קסאם שובץ מנסור ביחידת הנ"ט (נגד טנקים) וצויד במטול נ"ט מסוג "יאסין" (חיקוי של RPG). כמו-כן, שירת במנגנון הביטחון הכללי של גדודי אל-קסאם. לטענת חמאס, מנסור עבר (15 במאי 2008) עינויים קשים בידי פעילי פתח ונורה בידיהם. הוא הובא לבית החולים במצב אנוש ומת מפצעיו ב-23 במאי 2008.

יש לציין, כי ארגון בצלם סבור, כי כי גם לאחר ההינתקות חלה על ישראל ה"חובה", משום "היותה מדינה כובשת" "להבטיח חופש תנועה, עבודה, תנאי מחיה נאותים, רמת חינוך נאותה, רמת בריאות נאותה וחיי משפחה לתושבי רצועת עזה", ובמשתמע - ללא יוצא מן הכלל.

ודוגמה נוספת - ארגוני זכויות האדם הפלשתינים, הוועדה הפלשתינית לזכויות אדם (PCHR) וא-דמיר, מאשימים את ישראל בגרימת מותו של עלא אנוור ראפת חרז אללה בשל מניעת טיפול רפואי. בדוח של PCHR נכתב כדלהלן:

"בתאריך ה- 20 בדצמבר 2007 נפטר הצעיר עלא אנוור חרז אללה, בן 26, תושב עזה, בגלל ששלטונות הכיבוש מנעו ממנו לעבור דרך מעבר בית חנון [ארז] לבתי חולים בירדן כדי להמשיך את הטיפול בו בפצעיו הקשים מהם התייסר. במהלך העימותים הפנימיים שפרצו בחודש יוני האחרון נפצע המנוח בראשו, פציעה שגרמה לשיתוק... נוכח החמרה במצבו הבריאותי הגיש משרד הבריאות בקשה לשלטונות הכיבוש לקבלת היתר לצאת את הרצועה. ואולם, שלטונות הכיבוש סרבו לאפשר לו לצאת דרך מעבר בית חנון "ארז". לאור היות מעבר רפיח היבשתי סגור הוא לא היה יכול לקבל טיפול, מצבו הבריאותי התדרדר והוא נפטר".

עלא חרז אללה היה אף הוא פעיל בגדודי עיז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס. בהודעה רשמית של הארגון לאחר מותו נמסר, כי חרז אללה, בן 24, נפצע בראשו ב-14 ביוני 2008 ע"י פעילים ממשמר הנשיאות (פתח) ונפטר מפצעיו ב-20 ביוני 2008 "לאחר שעשה דרך מפוארת של ג'יהאד עם אחיו בגדודי החלל עיז א-דין אל-קסאם בשירות הדת, המולדת והבעיה (הפלשתינית)". בכרזה של חמאס לזכרו צוין, כי הוא נפצע אנושות ומת מפצעיו בעת "ביצוע משימת ג'יהאד".