יובל רן מתאר בתצהירו בין היתר את גירסתו לצורה בה נכנסו קובי מימון וחיים צוף לשותפות בקווי אשראי. לטענתו, היה זה לאחר שמימון הגיש תביעה נגד קווי אשראי על העסקה בה רכשה החברה מג'ו אלמליח את אחזקותיו בקבוצת יואל, והוא ועמיתיו בחברה היו מפוחדים בשל כך. אחרי שבית המשפט מינה בהסכמה את אריה עובדיה למשקיף בישראמקו, הציע מימון לרן שהוא ירכוש 50% מאחזקות קווי אשראי בחברה זו תמורת 10 מיליון דולר - שמחציתם לא ידווחו וישולמו ב"שחור".

למחרת אותה פגישה, ממשיך רן, הופיעו במפתיע בביתו מימון וגיל הוד העובד עימו, וביקשו ממנו לרדת לכניסה. "שם, בלובי של בניין המגורים, הם מסרו לי שקית אשפה שחורה. הם לא אמרו לי מה יש בשקית, הם אמרו לי שהם עושים את זה כדי להראות 'רצינות'. עליתי לדירה וגיליתי שבתוך השקית ישנו סכום של 250,000 דולר במזומן".


"רק את עושה בעיות!"


טענה מרכזית של רן היא, כי מימון הוא בעל השליטה האמיתי בחברות הנפט - ולא גיסו רובר אקרנס בשלב הראשון ולא צוף כיום. רן מסביר: "בעקבות רכישת פירמידת הנפט והתקשרותו עם כרמלה, הפך מימון להיות תושב ישראל החל מראשית שנות ה-90. באף אחת מהצהרות ההון שלו הוא לא דיווח על בעלותו בפירמידת הנפט או בנכסים אחרים, ובהתאם חמק מתשלום מיסים.

"במידה ויוכח שהוא-הוא בעל השליטה, אזי הוא עבר עבירה פלילית של העלמת מס מחד-גיסא, ומאידך הוא יצטרך לשלם מס מלא על כל השקעתו הראשונה ביונייטד [החברה השולטת בחברות הנפט] תוך הסבר מקור הכספים. מעבר לזה, במידה ותוכח עבירת 'הסתרת הזהות' על הרכוש האסור, אזי חובה על בית המשפט בישראל לחלט את הרכוש האסור".

רן מוסר בתצהירו פרטים נוספים על צוף ופעילים אחרים במה שהוא מכנה "ארגון מימון-צוף". לדבריו, צוף, מתגורר בבית בעיר ההולנדית המסטדה, אותו רכש ב-4 מיליון דולר, תוך קבלת משכנתה מלאכותית מפי.בי ציריך (מקבוצת הבנק הבינלאומי) כדי להסתיר את מקורות המימון האמיתיים של העסקה.

לטענת רן, גיל הוד - "האיש מספר שלוש בארגון" - רכש ב-2011 בית בהולנד ב-1.2 מיליון דולר, במימון מפי.בי ציריך. מאז 1984, טוען רן, מתחמק גיל מתשלום מיסים בהולנד. גם הוא, כמו מימון, חתם על הסכם גירושין פיקטיבי עם בת זוגו. לדברי כרמלה וילנסקי, אמר לה מימון: "תראי איך מנון [אשתו של הוד] חותמת בלי בעיות כשצריך, רק את עושה בעיות!".


500,000 דולר בכל נסיעה


עוד טוען רן, כי בתחילת דרכם עסקו מימון וצוף במכירת תמונות שמן מזויפות - חיקויים בלתי מאושרים ליצירות מפורסמות. תחילה פעלו בישראל, תוך שהם מקימים רשת של סטודנטים שמכרו את התמונות מדלת לדלת.

לאחר שמימון וצוף נעצרו, הם החליטו להעביר את מרכז עסקיהם לחו"ל - למרות שהתיק נגדם נסגר מחוסר ראיות, טוען רן. הם קצרו הצלחה רבה בהולנד, כאשר התמונות שנרכשו בסין בשלושה דולרים נמכרות ב-190-150 דולר, מתוכם קיבלו השניים 80 דולר. כספים אלו הולבנו על-ידי הפקדות מזומנים בפי.בי ציריך בחשבונותיהן של חברות offshore שונות. לדברי רן, הוא עצמו נלווה פעמיים לגיל ב-1997 כאשר הלה הפקיד 500,000 דולר במזומן בכל נסיעה.

רן מוסיף וטוען: "במשך השנים ארגון מימון-צוף פיתח ושכלל רשת שכללה הלבנת הון, התחמקות מתשלום מיסים בכל המדינות בהם פעלו, קבלת החזרי מע"מ מזויפים, 'עקיצת' ספקים, עסקות בעלי עניין לא מדווחות בחברות הציבוריות, סחר במידע פנים, שימוש באנשי [קש] וחברות קש והעסקת וניצול עובדים זרים בלתי חוקיים".

בין היתר, טוען רן, החל מימון בסוף שנות ה-80 או בתחילת שנות ה-90 לרכוש קרקעות חקלאיות בישראל, תוך שהוא מתנה את העסקות בכך שחלק נכבד מן התמורות ישולם במזומן. "ככל הידוע לי, הוא התמקד באזור פתח תקוה וחדרה היות שלטענתו הוא היה מקורב לרשויות השלטון והתכנון בערים אלו", נטען עוד.