מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה במשרד הכלכלה, האמון על אכיפת זכויות עובדים, נכשל בפעולותיו להגן על זכויות המגן של עובדים בשכר נמוך - כך קובע (יום ג', 5.5.15) מבקר המדינה, יוסף שפירא.

כדי להתמודד עם ההפרות הרבות בתחום, הגבירה המדינה במשך השנים את משאבי האכיפה ואת סמכויותיו של מינהל הסדרה ואכיפה, האמון על אכיפת זכויות עובדים, במטרה להתמקד במעסיקי עובדים בשכר נמוך. אולם למרות שני דוחות קודמים של מבקר המדינה על פעילות המינהל, ולמרות הגדלת משאבי המינהל שנועדה לחזק את יכולת האכיפה שלו, נמצא כי ליקויים משמעותיים שכבר עלו בעבר עודם מתקיימים.

ליקוי משמעותי מרכזי נוגע למיצוי האכיפה המינהלית. מבדיקת המבקר עלה, כי ב-30% מהתיקים באגף לאכיפה מינהלית היה זמן הטיפול (מפתיחת התיק ועד מתן ההחלטה הסופית בו) יותר משנה, והזמנים הולכים ומתארכים, עד שעולה חשש שיגיעו למשכי הטיפול של שנה וחצי שהיו נהוגים בעבר באכיפה הפלילית.

בנוסף, למרות מדיניות הממשלה והמינהל להתמקד בעברות משפיעות שכר כדי לשפר את מצבם של עובדים עניים, ניתוח התיקים המינהליים שבהם הושתו סנקציות מעלה, כי בקרוב למחציתם לא הוטלו סנקציות על עברות שכר. האכיפה אינה מממשת את הפוטנציאל שמגולם בחוק להגברת האכיפה, בין היתר בכך שאין עומדים ביעדים הספורים שהציב המינהל, שלא קיימו בדיקות חוזרות ושממעטים באכיפה על מזמיני שירות.


האכיפה היזומה אינה מספקת


עוד נמצא, שכמחצית מפעילות המינהל מבוססת על תלונות המתקבלות בו, אך מספרן אינו מאפשר בסיס רחב דיו לאכיפה, והן אינן ממקדות את האכיפה במעסיקי עובדים בשכר נמוך, לרבות עובדים מהאוכלוסייה הערבית, ובעבירות המשפיעות על השכר. גם האכיפה היזומה אינה בהיקף מספק ואינה מתמקדת די הצורך במגזרים מועדים להפרות שממעטים להתלונן, כגון האוכלוסייה הערבית.

המבקר מצא, כי תוכנית העבודה של המינהל אינה מבוססת על נתונים ומחקר לגבי הענפים, משלחי היד ותתי-המגזרים שבהם קיימים השיעורים הגבוהים ביותר של עובדים בשכר נמוך ושל הפרות זכויות עובדים; יחידת המודיעין אינה מאוישת כנדרש ותפוקות המודיעין במינהל מועטות; לא נקבעו יעדים כמותיים שיאפשרו בקרה על האכיפה; ומערכת המחשוב עודנה מיושנת ואינה מאפשרת למטה המינהל להפיק דוחות מנהלים עם נתונים עדכניים ושוטפים, הדרושים לבקרה על פעולות המינהל ותפוקותיו ולקביעת יעדים מבוססי נתונים.

ליקויים נמצאו גם בנושאי אכיפת זכויות עובדים של קבלני שירות במגזר הציבורי. גופים ציבוריים (משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות) נבדלים זה מזה ברמת ההגנה על זכויות עובדים של קבלני שירות, על-אף החוקים, ההחלטות וההוראות המכוונים לקיומו של רף אחיד בעניין זה. שיטת הבדיקה בגופים ציבוריים מעלה חשש שבחלק מהם לא יוחזרו כספיהם של רוב העובדים שלא נבדקו במדגם, אף שקיימת אפשרות שבוצעה כלפיהם הפרה.

כן נמצא, כי המידע על התנהלותו של קבלן בעבר, בנוגע לשמירת זכויות עובדים, הוא מוגבל, וכך גוף ציבורי שלא ידרוש מידע זה באופן יזום עשוי להתקשר מבלי דעת עם קבלן שהפר זכויות בצורה בוטה בגוף ציבורי אחר, בלא שהביא זאת בשיקוליו. על המינהל להשלים את פעולתו למימוש חובת האחריות שלו כמזמין שירות ביחס לזכויות עובדי הקבלן, ובראש ובראשונה עליו לפעול לשיפור איכות הבקרה על הקבלנים ולהביא לכך שגופים ציבוריים יפעלו לבקרה על תיקון ליקויים והחזר כספים לעובדים, לכל הפחות בהתאם לאופן הפעולה של החשכ"ל בעניינים אלה

המבקר מציין בסיכום: "ראוי כי משרד הכלכלה, האמון על תחום התעסוקה, יוודא את תיקון הליקויים שעלו בדוח, כדי להשלים את המלאכה שהחלה בה הממשלה בעקבות דוח ועדת טרכטנברג ולממש את החזון של החלטת הממשלה מ-2012 ושל החוק להגברת האכיפה, להפחתה משמעותית של הפרות חוקי המגן כלפי עובדים בשכר נמוך".