בן ואשתו ישלמו מדי חודש 2,975 שקל לאמו של הבן - קבע שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב,
יהורם שקד.
בשנת 1999 העבירה האם את זכויותיה בנחלה במושב מסוים לבנה ולכלתה, תמורתם התחייבותם לטפל בה "במסירות ולדאוג לכל מחסורה עד אריכות ימיה, לרבות למקום מגורים". האם הגישה תביעה, בטענה שהשניים אינם עומדים בהתחייבות זו. היא ביקשה לחייב אותם לשלם לה 900,000 שקל בגין חובות העבר הנטענים, וכן טענה שהיא זקוקה מדי חודש ליותר מ-12,000 שקל בחודש. הבן והכלה טענו, כי מדובר בתביעה טורדנית שמאחוריה עומדת אחותו של הבן.
בין ההוצאות החודשיות עליהן דיווחה האם בתביעתה: עשבי תיבול ב-120 שקל, אגוזים ב-320 שקל, חלב סויה ב-50 שקל, חלב עיזים ב-60 שקל, דבש ב-120 שקל, אלכוהול ("חייבת להרגיע את עצמה") ב-700 שקל, דברי מתיקה ב-64 שקל וקטניות ב-50 שקל.
שקד אומר תחילה, כי התביעה הוגשה בסרבול רב, תוך קפיצה בין תקופות והעדר רשימת סעדים ברורה ועוד. הוא אינו פוסק בתביעה לחוב העבר, באומרו שזוהי תביעה כספית שיש להגיש במסלול המתאים ולשלם את האגרה, ועוסק בפסק דינו (11.7.16) רק בשאלת התשלום החודשי. לגופה של תביעה זו (ושקד מדגיש שאין המדובר בתביעת מזונות) אומר שקד, כי הבן והכלה אכן התחייבו לדאוג למחסורה של האם - ועליהם לעמוד בהתחייבותם, ללא קשר למצבם הכלכלי.
לגבי הסכום הנתבע אומר שקד, כי האם התייחסה בתצהירה "לכל הוצאה אפשרית ובלתי אפשרית שיכולה להיות לה. הסכומים אשר נתבעו במסגרת כתב התביעה הם סכומים מופרזים, מנופחים, שחלק מהם נעדרים כל קשר לתובעת שבפני". לדעתו, לאם יש רק מושג קלוש לגבי הוצאותיה והיא מגלגלת אותן לפתחם של ילדיה. בין היתר, היא לא ידעה להסביר מהם מוצרי מזון שונים שנתבעו בשמה. עוד אומר שקד, כי האם מקבלת קצבת זיקנה של למעלה מ-3,000 שקל בחודש ויש לה קרוואן שאותו ניתן להשכיר ב-2,500 שקל לחודש.
שקד מעריך את הוצאותיה האמיתיות של האם ב-6,400 שקל בחודש (כמחצית מהסכום שתבעה), וזאת לאחר שהפחית הוצאות נוספות שכלל לא הוכחו - כגון נסיעות ועוזרת בית. הוא הפחית מסכום זה את קצבת הזיקנה ואת הכנסותיה מהמשק החקלאי (הקרוואן מושכר בידי הבן והכלה), וכך נותרו לתשלום 2,975 שקל בידי בני הזוג. את האם ייצג עו"ד ערן בן-עוזר, ואת בני הזוג - עו"ד עזרא אשורי.
