שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר, יוצא נגד חובות הדיווח שהוטלו על עורכי דין ורואי חשבון במסגרת התיקון לחוק איסור הלבנות הון. כך עולה מדבריו של דנציגר (יום א', 25.9.16) בהשקת ספרו של עו"ד אריק גרובר "אחריות המייצג בדיני המס".

דנציגר אמר: "למרות שמערכת בתי המשפט נמצאת על הרצועה של רשויות אכיפת החוק, התחושה שלי היא שדברים נראו פעם מקודשים במקצוע עריכת הדין - בין היתר החיסיון על כל המשתמע ממנו - הם כבר מזמן נזנחו. הפיכת שומרי הסף למשת"פים של הרשויות, כפי שנעשה בחלק ממדינות אירופה, עשתה רע ליחסים שבין עורכי הדין הלקוחות.

"כאשר מצפים מעורכי הדין לתת מידע על הלקוח שלו, הוא נמצא בניגוד עניינים מהשנייה הראשונה. איך אפשר בכלל להעלות על הדעת מערכת כזו כאשר אין אמון? לא יכול להיות אמון. אצלנו הצליחו להמתיק קצת את רוע הגזירה, אבל תדעו שיש מדינות - ובהן מדינה קטנה כמו ארה"ב - שבהן הנחישות הזאת של אירופה לא מצאה חן בעיניהם, ואין חובת גילוי כזה. מובן שחובה להילחם בפשיעה, אבל יש חשיבות גם למערכת היחסים המיוחדת שבין עורך דין ללקוחו".

דנציגר התייחס גם לדבריו של סמנכ"ל רשות המיסים, רון חכם, לפיהם על המייצג לצאת מתוך הנחה שהלקוח מקליט אותו וישתמש בכך כדי לטעון שפעל בהתאם לייעוץ שקיבל. הוא אמר: "מייצג שעושה את מלאכתו נאמנה - שיאמין במה שהוא עושה. שלא יאיימו עליו שייתכן שהלקוחות מקליטים אותו ושישתמשו בזה נגדו ביום פקודה.

"עורכי הדין לא צריכים לקבל הנחיות ממי שנמצא בצידו של השני השולחן, על הדרך בה הם צריכים להתנהל עם לקוחותיהם", הוסיף דנציגר, ודימה זאת לאיסור שחל על מדובבים לתת "עצות" לחשודים איתם הם משוחחים. "אני שמח שעדיין העצות שנותן בעל מקצוע ללקוחו הן דבר ראוי, וצריך לזכור את ההבדל שבין תכנון מס לתכמון מס", הדגיש.

בהתייחסו לטענת ההסתמכות אמר דנציגר, שהיא חיה וקיימת - ככל שנותן חוות הדעת יתן אותה בכתב, בצורה ראויה ובהתבסס על כל העובדות. לדעתו, ייתכן שנותן חוות הדעת צריך לחקור ולדרוש לפני שהוא נותן אותה, אך ככל שיפעל כראוי - ניתן יהיה להסתמך עליו.