אורן כהן מואשם במרמה בהיקף של 20 מיליון שקל, כאשר התיימר להבטיח לקורבנותיו - רבים מהם קטינים - עבודות בתחומי הקולנוע והטלוויזיה.
בכתב האישום נגד כהן, שהוגש (יום ג', 7.2.17) לבית המשפט המחוזי בתל אביב, מייחסת לו המדינה קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ו
הלבנת הון - כל אלו בריבוי עבירות שנעשו בשנים 2015-2009. כן מואשמים אמו, מרים כהן, ועורך דינו, אופק תבור.
לטענת הפרקליטות, כהן החליט לנצל את שאיפתם של רבים, בעיקר ילדים, לזכות בפרסום בסרטי קולנוע ובתוכניות טלוויזיה, כדי לרמותם בסכומים ניכרים. הללו שילמו לו תמורת "אודישנים" ו"ספרי תמונות", שכביכול היו אמורים לסלול את דרכם לקולנוע או לטלוויזיה - בעוד שבפועל היו אלו מצגי שווא, והם לא היו יכולים לקבל בחזרה את כספם.
לצורך ביצוע המרמה, נטען עוד, הקים כהן שלוש חברות קש - התעשיה פרסום וטלוויזיה, גלובוס ייצוג אמנים וסמארט קאסט. כהן היה הבעלים היחידי, הדירקטור היחידי, הנהנה האחרון והמנהל על פיו יישק דבר בכל אחת מהחברות. תבור היה עורך דינם של כהן והחברות וקיבל בתמורה 800,000 שקל.
נוכח העובדה, כי כהן כבר פעל בעבר לפי תוכנית מרמה דומה, והדבר היה ידוע לעוסקים בהפקות ולחברות כרטיסי האשראי ופורסם באמצעי התקשורת ובאינטרנט, ידע כהן, כי חברות האשראי יסרבו לסלוק עבורו כספים, חברות הפקה יסרבו להזמין ממנו ניצבים וקורבנות פוטנציאליים לא יפלו ברשתו. לפיכך, הוא הסתייע בתבור כדי ליצור מצג שווא לפיו אין לו קשר לשלוש החברות, ורשם אנשי קש כבעליהן וכדירקטורים בהן. הוא שילם לאנשי הקש 3,000-1,500 שקל בחודש, לאחר שהבטיח להם שמעשיהם חוקיים. כאשר סירבו חלק מהם להמשיך ולעבוד עימו, החליף אותם כהן - לעיתים במי שממילא עבדו עבורו והיו נתונים ללחציו.
כהן פנה בכזב, ובמסווה חברות הקש, לחברות ישראכרט וכאל וקיבל באמצעותן במרמה על סליקת כספים בסך 10,942,152 שקל. כהן פרסם באתרים פופולריים ובאפליקציות דומות, מצגי שווא לפיהם ביכולתו ללהק את הפונים, ובעיקר קטינים, כשחקנים וניצבים בסרטים, תוך שהוא מכוון במודע לסדרות טלוויזיה פופולריות ולפרסומות. הפונים התקבלו בידי מי שהוצגו כ"מלהקות", אך למעשה תפקידן היה לשכנע אותם (או את הוריהם) לחתום במהירות על חוזה בלא שיוכלו לקרוא אותו כהלכה. המשדלות קיבלו שכר נמוך ובונוסים לפי מספר החותמים, כדי להמריץ אותן להחתים כמה שיותר פונים.
כהן דרש וקיבל 4,500-3,500 שקל מכל אחד מקורבנות המרמה, תוך שהוא יודע מראש, כי רק בודדים מהם יזכו להופיע בפועל ויקבלו סכומים זעירים ביחס למצגיו כלפיהם. הוא ידע, שאין דרישה לתפקידים שפרסם, ושהפקות שפרסם אינן פעילות או שאינן קשורות עימו. בנוסף, כהן הציג מצג שווא, לפיו הוא רשאי לתווך בין ילדים לבין ההפקות, כאשר לא היה בידו היתר כחוק לכך. כהן אף הציב לעבודות ילדים בני חמש, שש, שבע ו-13 בלא היתר כחוק.
עוד אומרת המדינה כי במטרה לתת אמינות למצגי השווא שהציג מול קורבנותיו, ואגב כך גם לקבל במרמה סכומים נוספים, פנה כהן בכזב, במסווה ובאמצעות עובדיו בחברות הקש, להפקות שונות, קיבל הזמנות עבודה בהיקף קטן ויצר מצג שווא לפיו הוא מקיים פעילות עסקית ענפה מול ההפקות.
בסך-הכל, נאמר בכתב האישום, קיבל כהן מקורבנותיו 20 מיליון שקל, אותו הסתיר תוך ביצוע עבירות של הלבנת הון. בין היתר, הוא פתח חשבון בנק על שם אמו והעביר אליו 18.6 מיליון שקל, ומשם משך את הכספים לעצמו.
לגבי חלקו של תבור טוענת המדינה, כי הקים ורשם בכזב ברשם החברות את חברות "סמארט קאסט" ו"גלובוס"; רשם בכזב במסמכי חברות הקש אנשי קש כבעלים ודירקטורים, שינה והחליף אותם מדי פעם והעביר את הדיווחים הכוזבים לרשם החברות; סייע לכהן לשכנע את אנשי הקש להירשם בכזב כבעלים ומנהלים; והכין ואישר בחתימתו מסמכים כוזבים באשר לבעלי השליטה והנהנים בחשבונות הבנק.
לדברי המדינה, הראיות שבידיה כוללות מאות הודעות של קורבנות עבירה, הודאות מפורטות של אנשי הקש, הקלטות וסרטי וידאו המתעדים את המרמה, הודעות מפורטות של עובדים בחברות והודאות חלקיות של אורן ומרים כהן. כתב האישום הוגש על-ידי עוה"ד
צלי פלג ואיריס מעודה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
