|
|
המערכה לעיכוב בניין הכוח של חיזבאללה הגיע לשלב המיצוי [צילום: AP]
|
|
|
|
|
ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אלוף (במיל) עמוס ידלין, הגיש (יום ד', 16.1.19) לנשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, את ההערכה האסטרטגית השנתית לישראל (2019). מדובר בעיקרי ניתוח הסביבה האסטרטגית בראי הביטחון הלאומי של ישראל - על האיומים וההזדמנויות הקיימים - ופרישת שורה של המלצות למקבלי ההחלטות.
מניתוח התובנות לגבי מצבה האסטרטגי של ישראל לקראת שנת 2019 עולה כי מלחמת "הצפון הראשונה" / "מקרה הכל" - מול כל גורמי הכוח בצפון: אירן, חיזבאללה והמשטר הסורי היא האיום החמור ביותר לשנת 2019. אם יתממש תרחיש של עימות מלא, הוא לא יהיה מוגבל לחזית אחת, וישראל תמצא את עצמה ב"מקרה הכול", בו ישראל מתמודדת עם אירן, סוריה וחיזבאללה בצפון, לצד ארגוני הטרור ברצועת עזה. זוהי אפשרות שעל ישראל להיות מוכנה לה.
האיום השני הוא עימות צבאי בדרום - פוטנציאל ההתלקחות מול חמאס בעזה הוא גבוה ביותר בשנת 2019, אם כי חומרת האיום פחותה משמעותית מזה הנשקף לישראל בחזית הצפון. הסיבות המרכזיות לנפיצות הגבוהה הן הידרדרות מתמשכת של המצב החברתי-כלכלי ברצועה, לחץ מצד הרשות הפלשתינית על חמאס בעזה, וגם שחיקה שחלה במשך הזמן בהרתעה שהושגה על-ידי ישראל במבצע 'צוק איתן' (קיץ 2014).
האיום השלישי - התדרדרות ביו"ש - ברקע, ההמתנה לפרסום "עסקת המאה" על-ידי ממשל טראמפ, שעתידה לפי תחזיות רבות להתפרסם בקרוב - מהלך שסיכויי ההצלחה שלונראים בכל מקרה קלושים. במקרה הטוב ישראל תצליח לנצח ב"משחק האשמה" והכישלון יוטל על הפלשתינים, שדחו את היוזמה עוד טרם פרסומה. אבל ישראל תצטרך לשאת גם היא בתוצאות הכישלון, שבין היתר יתבטא בערעור נוסף של יציבות הרשות הפלשתינית.
במסגרת ההמלצות של מקבלי ההחלטות כמענה לאתגרים: הגרעין האירני - הגעה להבנות ברורות עם ארצות הברית, שיכללו מאמץ מודיעין והתרעה משותף, הגדרת הקו האדום למקרה שאירן תפסיק לקיים סעיפים בהסכם הגרעין, ובוודאי אם תנסה לפרוץ לפצצה גרעינית, והכנת תוכנית מדינית וצבאית משותפת לעצירת אירן במקרה שתחצה את הקו האדום.
התבססות אירן בסוריה - על ישראל להיות מוכנה גם לאפשרות שהמערכה תתרחב ללבנון או לאירן ישירות. יש לעשות כל מאמץ על-מנת לא להגיע להתנגשות עם כוחותרוסיה שם. כל אלה מובילים לצורך לבחון באופן ביקורתי את הפרדיגמה הקיימת של מערכה בין מלחמות (מב"מ) ולהתכונן לאפשרות שישראל תוכל להמשיך בתקיפות אוויריות.
מדיניות מול חיזבאללה - ישראל צריכה להיערך לפעולה נגד הטילים המדויקים בלבנון והתשתית הטכנולוגית לייצורם. החלטה על כך צריכה להביא בחשבון כי פעולה כזאת תגרום לעימות נרחב ומתמשך עם חיזבאללה, שיביא את הארגון הלבנוני להפגין את יכולותיו ההתקפיות וההגנתיות, אש ותמרון קרקעי, הגנה קרקעית ואווירית והגנה מפני טילים
מדיניות מול הפלשתינים - הסכסוך הישראלי-פלשתיני היה ונשאר בעיית היסוד של ישראל ביחסיהעם שכנותיה באזור ועם הקהילה הבינלאומית. יוזמת ממשל טראמפ ל"עסקת המאה" מתעכבת, והניתוק בין הממשל האמריקני לפלשתינים יקשה על קידום התהליך. עם זאת, ארצות הברית וגם העולם הערבי הסוני הפרגמטי יצפו למהלך ישראלי שיחדש את האמון בכוונותיה הטובות של ישראל.
ביסוס יחסים קרובים עם רוסיה וסין, לא על חשבון ארצות הברית - נכון לשמר יחסים קרובים, ובפרט יחסי סחר נרחבים עם בייג'ינג ומוסקבה על יסוד דיאלוג פתוח וכן, אך אין לשכוח לרגע מי היא בעלת הברית היחידה והאמינה של ישראל - ארצות הברית. עימה יש לישראל יחסים מיוחדים, שמושתתים על סל ערכים ואינטרסים משותפים ונעדרי תחליף.
יהדות ארצות הברית היא רכיב מרכזי בתרומה לביטחון ישראל - נחוץ דיאלוג שוטף עם מגזרים שונים בחברה האמריקנית, הנמצאים בעימות עם ממשל טראמפ ואינם בעלי היסטוריה אנטי-ישראלית או עימותים עם יהדות ארצות הברית, לצד חידוש שיתוף הפעולה וההידברות עם המפלגה הדמוקרטית.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
