עשורים האחרונים עברה כלכלת הקיבוצים מהפך. עד לשנות השבעים התבססו הכנסותיהם של הקיבוצים בעיקר על חקלאות, ואולם הירידה ברווחיות הממוצעת בחקלאות והפחתת המחויבות הממשלתית לתמיכה בחקלאות בעיתות משבר חייבו הרחבת מקורות ההכנסה וצמצום התלות בחקלאות. ואכן- כיום 75% מההכנסות של הקיבוצים מקורן בתעשיה (!), ורק 25% מחקלאות ותעסוקות נוספות.
החזון והמעוף של שורה של "משוגעים לדבר" בקיבוצים, יחד עם כוח האדם האיכותי שעמד לצידם יצרו את המהפכה התעשייתית שעברו הקיבוצים. במהלך של שלושה עשורים הפכו הקיבוצים עסקים מקומיים לעיבוד מזון או לאריזה למפעלי מזון אדירים ומצליחים, בתי מלאכה קטנים הפכו ליצואנים חובקי עולם ומפעלים אחרים קמו "יש מאין" והפכו למובילים בתחומם.
התעשיה היא כיום הבסיס הכלכלי המרכזי של הקיבוצים, יחד עם חקלאות מתמחה ומקצועית, התיירות והעסקים הקטנים המתפתחים בקיבוצים. ההתפתחות האדירה של התעשיה בקיבוצים הביאה לכך שהקיבוצים, שהם 1.7% מאוכלוסיית המדינה מייצרים 9% מסך ההכנסות של התעשיה בארץ. תחומי הפעילות המרכזיים של התעשיה הקיבוצית הם הפלסטיקה והגומי, המזון והמתכת. לקיבוצים פעילות בולטת גם בענפי החציבה, הדפוס והקרטון.
מפת 300 מפעלי התעשיה הקיבוצית מסמנת היטב את גבולותיה של הארץ, שכן רובם ממוקמים בפריפריה הרחוקה. בתעשיה הקיבוצית 40,000 מועסקים, הן חברי קיבוצים והן עובדים מהישובים הסמוכים. המתחים שאפיינו בדור הקודם את יחסי העבודה שבין הבעלים- הקיבוץ לבין העובדים מהעיירות הסמוכות, פינו את מקומם למערכת יחסי עבודה בריאה, המבוססת על הכרה בתרומה ההדדית של כל העובדים להצלחה התעשייתית.
תהליכי הגלובליזציה השפיעו ומשפיעים על מפעלי התעשיה הקיבוצית ביתר שאת. 60% של מכירות המפעלים (21 מיליארד שקל) מקורן ביצוא הישיר ובפעילות החברות בחו"ל. השווקים הטבעיים של התעשיה הקיבוצית הם אירופה וארצות הברית, אולם בשנים האחרונות נעשה מאמץ נושא פרי להגדיל את הנתח של המזרח הרחוק, דרום אמריקה, רוסיה ושווקי יעד נוספים. זהו חלק מפיזור הסיכונים ההכרחי וסוג של "כרית ביטחון" למקרה של החמרת המצב הכלכלי במדינות המפותחות.
מגמה חשובה נוספת בתעשיה הקיבוצית היא הקמת חברות בת וקווי יצור בחו"ל. כיום, התפוקה של חברות הבת הפעילות בחו"ל עולה על 6 מיליארד שקל והיא הולכת וגדלה. הסיבה להגדלת הפעילות בחו"ל היא הרצון להתקרב ללקוחות, אך היא מואצת בשל הפער הקיים בין התמריצים שניתנים לתעשיה בארץ לבין אלו המוצעים על-ידי מדינות שונות המעוניינות בהשקעות זרות. עידוד התעשיה אינו נחלתן של מדינות השורה השניה והשלישית וגם מדינות מובילות בכלכלה העולמית כמו גרמניה וארה"ב מחזרות במרץ וללא בושה אחר משקיעים חדשים.
מדינות העולם השכילו להבין שהתעשיה היא המנוף המרכזי לפיתוח אמיתי ואיתן של הכלכלה. למרבה השמחה חל לאחרונה שינוי במדיניות הממשלה שכלל אישור תקציבים במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, הקלות ביורוקרטיות ואוזן קשבת לצרכי התעשיינים. עם זאת, יש עדיין מקום רב לשיפור ותיקון עיוותים ובהם החלת החוק לעידוד השקעות הון בחקלאות גם על התעשיה החקלאית.
לצד ההתמקדות החשובה בהרחבת היצוא מושקעים מאמצים גדולים בשוק המקומי החשוב לחברות רבות . ניתוח שערכה מנהלת המחלקה הכלכלית באיגוד, שלומית ארבל, העלה שבשני העשורים גדלו מכירות התעשיה הקיבוצית בארץ בשיעור של 70%. לשוק המקומי חשיבות רבה הן בתקופות "שגרה" ובמיוחד בעת משבר כלכלי בעולם, כפי שארע בשנת 2008 כשהכלכלה בארץ גילתה איתנות יוצאת דופן והייתה משענת חשובה בצליחת החודשים הקשים. השוק המקומי מהווה מרכיב עיקרי במכירות של למעלה מ-60% מהחברות בקיבוצים.
תיקון 68 לחוק לעידוד השקעות הון בתעשיה, שאושר בכנסת לפני חודשים אחדים, נותן תנופה נוספת לתעשיה המייצאת, בעיקר בפריפריה, ע"י הקטנה מדורגת בחבות המס חברות עד ל-6%, וכן מפשט מאד את היכולת ליהנות מההקלה הזו. איגוד התעשיה הקיבוצית הוא מהנהנים העיקריים מהתיקון בחוק, אותה הובילה הממשלה בעידודה של התאחדות התעשיינים. כעת אנו עמלים על תיקון מקביל גם בחוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, על-מנת שהתעשיה החקלאית תוכל ליהנות מאותן ההקלות.
מאבק נוסף שהתעשיה הקיבוצית עמסה על שכמה, הוא בהשפעות שיש לתיקון 16 בחוק לניירות ערך על 18 המפעלים שהם חברות ציבוריות. התיקון מאיים לנטרל את הקיבוץ מיכולת השפעה על מערכת היחסים שבין המפעל לקיבוץ, זהו איום חמור על רקמת החיים של החברות שהן בשר מבשרו של הקיבוץ והוקמו ופותחו ביוזמת חבריו. פנינו בנושא זה לרשות לניירות ערך, להכיר בייחודיות של החברות הציבוריות שהבעלים שלהם הם קיבוצים, ואנו מקווים שהרשות תדע להכיר בכך.
המשימות שהתנועה הקיבוצית עומסת על שכמה משתנות מדור לדור. אם פעם היו אלה משימות של התיישבות וביטחון, כיום משימת הדור היא קודם כל ולפני הכל להביא עוד ועוד תושבים לפריפריה, ולאפשר להם להתפרנס בכבוד בתחומים המגוונים של התעשיה הקיבוצית. חיזוק הישובים בנגב ובגליל, בעמק בית שאן וברמת הגולן, היא היא כרית הביטחון לעתידה של מדינת ישראל כמדינה משגשגת, גם בדורות הבאים, לקיים את נבואת הנחמה של הנביא עמוס, המחבר בין החקלאות לבין תעשיית היין:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה', וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה... וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם... וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
