|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מי שאמר שעדיף להיות עשיר ובריא - צדק ● מחקר ראשון מסוגו בארץ מגלה את האמת הכואבת: אף שישראל היא מדינת רווחה, את תקופת המחלה שלנו המדינה מממנת במידה מסוימת ובסיסית בלבד, ואילו החולה ומשפחתו הם הנושאים בנטל העיקרי והמכביד של ההוצאות בתקופה זו ● טור שני
|
|
ההוצאות מכבידות על החולים [צילום: דוברות בי"ח הלל יפה]
|
|
|
|
|
רק בריאות
|
|
יוסף קנדלקר
|
|
חולים נאלצים להתמודד לא רק עם מערכת בריאות קורסת שגורמת להם לחפש תשובות ברפואה הפרטית, אלא לרוב גם עם קשיים כלכליים שנובעים ממצבם הבריאותי הלקוי
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
תוצאה עגומה זו היא פרי מחקר של המחלקה לעבודה סוציאלית בבתי החולים של הדסה ע"י ד"ר רוזן, שהתחיל כבר בשנת ,2005 כהמשך למחקר ייחודי לחולי סרטן.
משתתפי המחקר נבחרו כאוכלוסיה מייצגת משלוש מחלות נפוצות: סרטן, מחלות כליות המצריכות דיאליזה וטרשת נפוצה. בכל אחת מהמחלות האלה ובכלל, סל הבריאות מעניק לכל מטופל כיסוי תרופתי ואשפוזי, שהוא למעשה הבסיס של פירמידת ההוצאות. אבל כל מה שנדרש לחולה מעבר לכך משולם לרוב מכיסו - דבר שמביא אלפי חולים ויותר לשבר ולקריסה כלכלי. הנה למשל בסעיף ההוצאות החד פעמיות. עד לשנת 2006, נתן משרד השיכון מענק לזכאים להתאמת הבית לחולה. מאז המענק הזה בוטל. חולה שצריך להתקין ידיות בשירותים או מזגן, שאינם נחשבים למותרות, יעשה זאת על חשבונו.
חותר תחת עיקרון השוויון
כך גם לגבי מימון של נסיעות. המדינה מחזירה רק לחלק מהחולים את ההוצאות על נסיעות ורק מחצית מהן. אבל מה לגבי חניה לחולה שאין לו תו נכה? וכיצד אמור חולה בטרשת נפוצה, שבקושי הולך, להגיע ממגרש החניה של בית החולים למרפאה? זה מונע נגישות גם לטיפולים שכן ניתנים בסל. למשל, חולי טרשת נפוצה זכאים לקבל פיזיותרפיה, אבל כיוון שהנסיעה אינה ממומנת, חלקם מוותרים על הטיפול החיוני הזה.
המסקנה של המחקר הזה היא מאוד פשוטה: "ההוצאות מכבידות על חולים רבים וחותרות תחת עיקרון השוויון. לאור כל זה, המסקנה היא שהמדינה צריכה להרחיב את התייחסותה גם להוצאות הנגזרות מהמצב הרפואי, שכיום אין להן כל מענה".
אם מישהו חושב שבאמת המדינה תבוא לקראת החולה ואכן תסייע, לפחות לחולה, אם לא למשפחה המורחבת, אני נאלץ לבשר לו שישכח מזה.
ומה המצב בדרום?
עם כל הקשיים שהעליתי - האם העובדה שאנחנו גרים בדרום משנה משהו? בוודאי. משנה ורק לרעה. דוח שמפרסם משרד הבריאות בנושא אי שוויון בבריאות והשלכותיו, מוכיח שוב שעדיף להיות עשיר, תושב המרכז ומשכיל, שכן שיעורי התחלואה בקבוצה זו נמוכים בהרבה.
הפער בתוחלת החיים מגיע לשמונה שנים בין הפריפריה למרכז. תוחלת החיים הגבוהה ביותר נמצאה ברעננה (83.7 שנה) לעומת נצרת (75.7). ההבדלים מצטמצמים בין ערים גדולות יותר, אך הפער נשאר; כך לדוגמה: תוחלת החיים ברמת גן היא 80.7 שנה ובבאר שבע - שלוש שנים פחות.
כמה זה אמור להיות בערד? מישהו יכול לומר לי? הרי אנחנו מוכרים לכל קרוב משפחה שלנו שגר במרכז, שאין כמו האוויר בערד. אז כמה שווה לנו האוויר הזה? ואולי דווקא אוויר צח מפריע לנו?
"ערים עשירות מתאפיינות בשיעורי תמותה נמוכים יותר, בתחרות רבה יותר בין הקופות, ובזמינות גבוהה יותר של רופאים, במיוחד ברפואת מומחים" מציין הדוח. תשאלו את הנשים הרבות שממתינות לתור אצל רופא נשים בעיר דימונה ומדברות על תורים של חודש חודשיים קדימה.
ניסיתם פעם לקבוע תור לפיזיותרפיה עבור תינוק? יש סבירות בהחלט גבוהה שעד שאותו תינוק יראה פיזיותרפיסט הוא כבר לא יצטרך אותו.
זו תמונה קשה, אך מוכרת להכאיב בעבור תושבי הדרום. תקנים רבים של רופאים ושל כוח אדם סיעודי בנגב בלתי מאוישים. מגמה זו הולכת ומחמירה עם השנים. שיעור הרופאים והאחיות בנגב עומד על 2.1 ו- 3.7 לכל אלף נפש בהתאמה, בהשוואה ל-3.3 ו- -5.1 ברמה הארצית. במערך הרפואה בקהילה, הבעיה אף חריפה יותר, בפרט בתחנות לאם ולילד, שם המחסור בכוח אדם הביא לסגירה של תחנות. ילדים זה שמחה, אבל אין למדינה שלנו שום עניין לטפל בהם. רק בשבוע שעבר פורסם כי במחלקה האונקולוגית בבאר שבע יש רק שני מתמחים במשמרת.
|
| תאריך:
|
22/07/2012
|
|
|
עודכן:
|
22/07/2012
|
|
יוסף קנדלקר
|
|
אסתר זקהיים היא אומנית, הראויה לכל הערכה על שאיתגרה אותנו בהוכחה, שלא רק גוף חטוב ומחשוף נדיב יש להם מקום על בימת הריקודים. אסתר זקהיים היא אומנית, הראויה לחיבוק גדול ומעודד של כל אדם, הרואה עצמו בעל תודעה חברתית ומטען של רגישות אמנותית. היא הביאה אמירה יפה לצופים - הבמה מיועדת לכולם.
|
|
|
|
|
פרופסור ישראל אור-בך ז"ל, היה המומחה הגדול בארץ לחקר ההתאבדויות, בראיון, שבו נשאל על התנגדותו לפרסום ההתאבדויות בתקשורת והשלכותיו, אמר לאביחי בקר במוסף הארץ: "בגלל האידיאליזציה שבה מוצג המתאבד - תקשורת יכולה בהחלט, בתנאים מסוימים, לגרום לחיקוי. כלומר, אם הוא - שהוא מפורסם ומאושר - עשה את זה, אז איפה אני, שאני כל כך סובל? התאבדות זהו אקט של שליטה ולכן היא עלולה להלך קסם. הסכנה היא בהאדרה ובעיקר בתיאור לפרטי פרטים של אמצעי ההתאבדות. זה רעל, זו תקשורת קטלנית. לא שחלילה אסור לדווח, אופן הדיווח הוא העניין. אני מצפה שיהיה בסיפור גם מקום לסבל ושיינתן דגש לכך שהמקרה לא בא סתם כך. התמונות המחייכות - את זה אני לא מקבל. אני מצפה אפילו לנימת גינוי, לא למתאבד באופן ישיר כמו לתיק הכבד שהוא משאיר לקרובים אליו. "כל הנקודות הללו מכריעות בעיני, כי אומנם התבנית ההתאבדותית יכולה לקנן לאורך זמן, אבל הלך הנפש שמוביל לאקט עצמו הוא רגעי והוא עשוי להיות מושפע מכל תנודה. אם גם זמינות האמצעי הקטלני היא לא גבוהה, ייתכן שבכך נמנעה ההתאבדות".
|
|
|
|
|
פסיכיאטרים יצטרכו לפענח את התדהמה והעצב במחנה השלום נוכח הבשורה הזאת. משל לקבצן שמבשרים לו שהוא מיליונר, לנאשם בשוד וגזל שהוא חף מפשע, והוא..."מקווה שהדוח לא ייושם". סומכים, למשל, על היועץ המשפטי לממשלה שיטיל וטו, אולם היועץ מוסמך להתמודד אך ורק עם הביסוס המשפטי של הדוח, וכאן טרם נשמע אפילו נימוק רציני אחד. והממשלה תצטרך להתמודד עם אפליות וגילויי שרירות לב שהדוח חושף ועם הסיכום, שהשלטונות "שמו לעצמם מטרה למנוע מההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון להרחיב את גבולה".
|
|
|
|
|
למרות הכחשותיו, אולמרט הוא שותף פעיל בכחש בחש של הפוליטיקה. למרות נאומו המפורסם מהעבר, "אני ראש ממשלה לא פופולרי", אמר למקורביו בימים אלה: "אין אף אחד אחר כרגע שמסוגל".
|
|
|
|
|
בתקופה האחרונה, אני כותבת שירים על נושאים שונים. כתיבה זו גורמת לי עונג רב, והקולמוס מוביל אותי על פני הדף. בשבוע שעבר, אחרי חצות, הוליך אותי קולמוסי לכתוב שיר על ארבע נשים, שבחרתי אותן באופן אקראִי. הן כה שונות זו מזו, ועם כל זאת, כה דומות. כתבתי על בת-שבע (אשת אוריה החתי), הדסה (הלוא היא אסתר המלכה), לכלוכית (או 'סינדרלה', המוזכרת לא בשמה אלא בדיבורה ובמעשיה) ואחרונה חביבה - כתבתי על ושתי (אשת המלך אחשוורוש).
|
|
|
|
|
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
