האביב הסוני?

"אירן היא המוקד השיעי המרכזי, והיא שמתַחזקת את הריכוזים השיעיים האחרים", קובע המזרחן ד"ר מתי שטיינברג. "כל עוד היא שואפת להשיג שליטה אזורית, המתיחות בינה ובין המדינות שבהן היא תומכת ליתר המדינות האחרות תמשיך להתקיים.

"למרבה האבסורד, כאשר האמריקנים הפילו את משטרו הסוני של סדאם חוסיין הם נתנו את הכוח לשיעים בעירק, ויצרו את הרצף שאירן כל כך ביקשה להשיג. הסתלקותו של סדאם והתחזקותם של השיעים גרמו לסונים לחפש חלופה לגורם שהגן על זכויותיהם, ומי שנכנס לוואקום הזה הם ארגוני הג'יהאד הגלובלי, ובראשם אל-קאעידה. המטרה הסופית של אנשי אל-קאעידה היא לכונן מדינה רדיקלית איסלאמית בעירק כקרש קפיצה לירדן, ולאחר מכן לפלשתין".

המלחמה בסוריה והתערערות משטרו של בשאר אל-אסד, יד ימינה של אירן השיעית, מזמינות את לוחמי אל-קאעידה למה שהם רואים כמלחמת מצווה להשתלטות הסונה על סוריה המתפרקת. הלוחמים זורמים לזירות הלחימה בצבאו של אסד מדרום טורקיה. בעלי האכסניות וחדרי האירוח באזור מתלוננים לאחרונה כי את מקומם של התיירים תפסו לוחמים שהגיעו מאפגניסטן, מפקיסטן ומתימן.

ד"ר שטיינברג מוסיף לגורמים הסוניים שבוחשים בנעשה בסוריה גם את תנועת 'האחים המוסלמים' המקומית. "'האחים' הם הגוף הפוליטי המרכזי שמאורגן בסוריה, כמו במצרים. התנועה ידעה ימים קשים של פגיעה בבכירים ושל דיכוי בידי בשאר אל-אסד ואביו, וכעת היא מרימה ראש יותר ויותר, ומרגישה שהגיע זמן הסונה".

המצב במדינה שמדרום לסוריה, ירדן, מושפע גם הוא מהשינויים האזוריים. תנועת 'האחים המוסלמים' בירדן מהווה לשון מאזניים, והמלך עבדאללה קשוב היטב לקולותיה. "בירדן אין אומנם בעיה של שיעה–סונה, מכיוון שאין שיעים בירדן", מפרט שטיינברג, "אך 'האחים המוסלמים' שם פעילים מאוד. יש להם גוף פוליטי שנקרא 'מפלגת העבודה', 'חִזְבּ אל-עמל', שנלחם עכשיו במלך הירדני".

התפתחות חדשה יחסית היא מעורבות של ערב הסעודית בירדן, בעקבות המתרחש בסוריה. "אנחנו רואים הרבה כלים צבאיים סעודיים שנמצאים בירדן, וגם סיוע צבאי והומניטרי שעובר לכיוון סוריה דרך מעבר הגבול", מספר רוסאן, תושב ירדן, ל'מקור ראשון'. במובן מסוים, נראה שהמלך הירדני עבדאללה מצא פתרון לתסיסה בעולם הערבי שאיימה גם על ראשו. הברית שכרת עם ערב הסעודית דוחה את הקץ ומבטיחה לשלטונו עוד כמה שנים של שקט. "ירדן היא מדינה ענייה, ובמצב הכלכלי הנוכחי מצבה רק מידרדר", אומר שטיינברג. "האזורים הפוריים שבה הם קטנים מאוד, והמשטר שם מצוי בחרדה תמידית. הפגנות 'האחים המוסלמים' נגד המלך הביאו אותו למסקנה שהוא חייב לגייס לצדו בת ברית. בתקופה האחרונה ירדן נעשית יותר ויותר תלויה בערב הסעודית, ולשתי המדינות יש אינטרס בכך. ערב הסעודית צריכה את ירדן כדי שתשמש חיץ ורצועת ביטחון בינה לבין המתרחש בסוריה, והמלך עבדאללה צריך יציבות שלטונית, כסף וסיוע".

בערב הסעודית עצמה ישנם עימותים תכופים בין הממלכה הסונית לבין המיעוט השיעי. הפזורה השיעית היא קטנה בכמות, אך היא שוכנת במזרח המדינה, במקום אסטרטגי שבו נמצאות עתודות הנפט, ולכן הממלכה פועלת מולה ביד קשה. באחד העיתונים פורסמה לאחרונה קריקטורה שבה נראה המלך הסעודי עבדאללה בן עבד אל-עזיז מחזיק משפך ומשקה את פרחי השיעה ברעל. הכיתוב הנלווה מבהיר: "פה לא יהיה אביב עמים ערבי".

בלבנון, עדת הרוב השיעית מיוצגת על-ידי ארגון חיזבאללה. במקביל להיחלשות מעמדו של הנשיא אסד, המשענת הלוגיסטית של חיזבאללה, גם מעמדו של ארגון הטרור השיעי ששולט בלבנון הולך ומידרדר. המהומות שהתרחשו בחודש שעבר בטריפולי בין סונים לשיעים הן תמונה שהולכת והופכת לשגרה חדשה.

אחרי שנים שבהן ארגון חיזבאללה והמזכ"ל חסן נסראללה היו הקול הכמעט יחיד שנשמע במדינת הארזים, אימאמים סונים מעִזים לפתוח את הפה, ומציפים את השאלה שעליה שילם רפיק אל-חרירי בחייו - מדוע לא לפרוק את הארגון מנשקו?

השייח' אחמד אל-אסיר אביוס, איש דת סוני, היה השייח' הראשון שתקף את חסן נסראללה ואף לא נרתע מלאיים על חייו של מנהיג חיזבאללה בעקבות מאסרו של איש דת סוני. רבים חשבו שימיו של המטיף הסוני ספורים, אבל הוא ממשיך להתראיין ולחתור למטרתו - להביא לסופה של עליונות חיזבאללה בלבנון. בנוסף לראיונות התקשורתיים, השייח' ומאמיניו חסמו את כביש הגישה הראשי לצידון כמפגן מחאה. "עלינו לסיים את שלטון חיזבאללה", אומר השייח' בן ה-44 שמשמש אימאם במסגד קטן סמוך לצידון.

אביוס מבקש לחדש את המחאה הלבנונית שפרצה ב-14 במארס 2005, מחאה שהובילה לעליית שלטונו של סעד אל-חרירי ולסילוקם של הסורים מהמדינה. לשיטתו, הזמן כשר להפגנות ענק שיקראו לפרוק את חיזבאללה מנשקו.

"הלבנונים כבר לא מקבלים את הטענה של חסן נסראללה שרק ארגון חיזבאללה חזק יכול להגן על המדינה", סבור שטיינברג. התחזקות העימות השיעי–סוני בלבנון מקבלת אישור גם במחקר של PEW שהוזכר לעיל. 95 אחוזים מהלבנונים טענו שהקונפליקט בין הזרמים באיסלאם הוא הרבה מעבר לעימות מקומי לבנוני, והוא למעשה כלל-אזורי.

ביקורו של נשיא מצרים מוחמד מורסי בכינוס המדינות הבלתי מזדהות בטהרן עורר כצפוי מחאה בישראל ובחלק ממדינות המערב. מנגד, הקהילה השיעית במצרים בירכה על ההחלטה ההיסטורית. זהו ביקורו הראשון של נשיא מצרי באירן מאז שנת 1973. "הביקור יחדש את קשרי המדינות לראשונה מזה 30 שנה", מיהר לקבוע מוחמד א-דריני, מנהיג הקהילה השיעית המצרית. בהמשך דבריו הוא לא החמיץ את ההזדמנות להפנות את החִצים אל "האויב האמיתי": "ההחלטה של מורסי להשתתף בכינוס המדינות הבלתי מזדהות היא סימן לחידוש תפקידה של מצרים בהתנגדות נגד האויב האמיתי של הערבים כולם, הישות הציונית. זוהי חזרה של קהיר הגדולה, ששיתפה פעולה עם מדינות ערב האחרות במלחמה נגד הציונים, ויש לברך על כך". בכיר השיעים במצרים טען שהמהלך מתוכנן ומתואם בין המדינות: "קהיר וטהרן קיבלו החלטה אסטרטגית לפעול יחד כדי להוות משקל נגד לשלטון הציוני והאמריקני באזור".

אל מול ההתלהבות השיעית, שטיינברג מבקש להבהיר כי אין בפגישה המתוכננת כדי לבשר על כריתת ברית מצרית–אירנית: "יש פער עצום בין האחים המוסלמים הסונים לבין אירן השיעית. ביקורו של נשיא מצרים מוחמד מורסי בטהרן נעשה במסגרת פסגת המדינות הבלתי מזדהות, ואין פה שום יחסי קרבה בין המדינות. המשוואה פשוטה: כל עוד אירן חותרת לדומיננטיות במרחב הערבי, ישרור מתח בינה לבין מצרים".

בהעדר יכולת השפעה של ממש בסוריה ובלבנון, האירנים משתדלים להשלים פערים בהשפעה על התנועות הפלשתיניות. בחודש שעבר צוין בטהרן יום אל-קודס. המנהיג העליון עלי חמינאי נשא נאום מיוחד לרגל היום, ובו התייחס לחשיבות הסוגיה הפלשתינית.

האירנים מנסים להציג את עצמם כמגִנים העיקריים של הפלשתינים מפני "האיום הישראלי", אבל בתקופה האחרונה, בין היתר בגלל העובדה שאסד טובח גם במחנות הפליטים הפלשתינים בסוריה, הורעו היחסים בין אירן לפלשתינים, ובמיוחד בין אירן לחמאס, שקיבל מטהרן כספים רבים במהלך השנים האחרונות.

חמאס פינה את משרדיו בדמשק, והוא הולך ומתקרב לכיוון מצרים הנתונה לשליטת האחים המוסלמים, ארגון-האם שלו. נכון לעכשיו, המשענת האירנית הוחלפה במשענת המצרית של האחים המוסלמים.