"להיפרד לשלום" - טיבה של עִסְקה

אנשי סמאל יהודים בישראל, שׁגורֵי מליצה בגרון נטוי,
מוצקֵי עקרונות - של אחווה וצדק עלי אדמות;
בעניין זכויות אדם - בעִקר ערְבים
(יהודים לאו כל-עִקר ובטל-בשישים),
פסלו בזעם קדוש כל מחשבה והרהור
על פרידת העמים - יהודי - מֵערְבי - לאמור:
"יהודי בארצו - ישראל; וערְבי בארצותיו - ערב".

"שומו-שמיים הנשמעה כזאת, בעולם תרבותי ומתקדם
כי ייעקרו אזרחים שלווים מאדמתם, בשל עניין פעוט, כזהות לאומית,
או בשל סיבה שולית, טרורית - להד"ם".
כידוע נשתנתה מן הקצה ולקצה זו דעתם, לגבי היפרדות - עם מעם,
כאשר נסתמנה אפשרות גיאוגרפית "מתונה" לשיטתם -
קְרי: עקירה, גירוש, נישול - של יהודים;
גם כי ברור בעליל, על-פי ניסיון רב-שנים, רְדוף-טרור מדמם ומהביל;
כי לא יישאר ליהודי מרחב נשימה, ברסיסי ארצו הנותרים.
סוף דבר, כלומר: "זוּ שלי - זוּ לא שלך".

פתאום - הפלא ופלא, נשרו העקרונות... נפלה הפוזָה...
נחשפה האמת בריקותה, עליבותה ורשעוּתה;
וכטיבם של רעיונות דומים... באלה המקרים... צָפה הסיסמה:
"להיפרד לשלום - איש לדרכו ולשטחו"...!

על זאת - את זה הסיפור מספרים, המובא להלן במשקל וחרוזים:

צעיר חצוף ועתיר ממון, חשק ביפת-מראה מן ההמון:
עדנים עם מצילות, ירכֵיה אצילות, לבושה - כל כְבוֹדה חוּצה,
בהילוכה טופפת
נטוית גרון ומענטזת,
עיניה רמות כל רואֵיה יאמרו: "מה יפית"...
כַחוט הדק בינה - לבין השולמית...
חשק בה ובלא גודש חשבון וגינונים ניגש אליה וּשאָלָה - כהַאי לִישְׁנא:
"התאבי יפתי לשכב עמי?..."
זקפה הנאווה גבת עינה ותקדר פניה, מצחה וקצה אפה;
מחלפות ראשה הוֹשלכוּ בזעם לאחור:
"למי ולמה תְדָמֵני זאת הפעם - בן תִשְׁחוֹר?..."
ואולם הגבר - חשקו בוער, הבין אל נכונה - עם מי ומה עסקה לו כאן מזומנה;
וַיִשְׁנֶה דבריו בנועם אל הנאווה - כהַאי לִישְׁנא:
"עלמת-מחמדִי, ממני לא נסתרו תָאֳרך ויופייך - הדר...
אש בחלצָי הלהיטו ובשׂרי יבער...
התאבי לשכב עמי וחלקֵךָ - תמורת משכבֵךְ -
שמא - נאמר - עשרת אלפים דינר?"
"אהה" - נעתקה מבין שושן שִׂפתוֹתיה אנחתה,
"אהה - עשרת - אל - דינר? שאַני...
ובהרהור מעשי, מפוכח, את דעתי משנה אני
ואובֶה גם אובֶה עִמְך לשכב
לְטוב לָךְ ולמען שׁלוֹמִי - כאן ועכשיו".
וַיְשלֵש בן התִשחוֹרת דבריו אל הנאווה ויאמר - כהַאי לִישְׁנא:
"ומאחר שלעֵין-כֹל עלה - מה טיבה של העִסְקה;
וכנגד מה, ולמי, מוצע כאן - האֶתנַן;
לא נותר אלא להִתְמקח - על מחירה של הסחורה"
וכל השאר מֵעֵבֶר לַפַּרְגּוֹד וּבְצִנְעָה
סוף המעשה עד כאן ו"דַי לחָכימָא" -

ואיעתר לפִרסומו לכל המרבה בִמְחירוֹ
על-פי עיקרון ידוע -
טיבה של הסחורה כְּגֹבה מחירה.