צוואת ליפקין-שחק

על מסלול נחיתה מאולתר באדיס אבבה לפני יותר מעשרים שנה, כשההיסטוריה מתרחשת אל נגד עיננו ב"מבצע שלמה", שאלתי אותך: "אמנון, אתה בטוח שזה טוב להגשים חלום?".

כסגן רמטכ"ל, פיקדת אתה על "מבצע שלמה" בעודי עומד בראש יחידת שלדג שהובילה את משימת האבטחה הקרקעית. בהפוגה הרגעית בין קבוצת עולים אחת לבאה אחריה, חלקתי איתך את חששותיי כמו גם את תקוותיי אל מול המבצע המורכב שניהלנו כתף אל כתף.

מאז דאגתי למצות את הרגעים לצדך, בכל הזדמנות שהייתה לי. היית לי מפקד, שימשת עבורי מורה, ואני מרשה לעצמי לומר שראיתי בך גם חבר.

כחייל צעיר קיבלת אותי לחטיבת הצנחנים, והעמדת גג אדום מעל המקום שהיה לי לבית עד אשר מינית אותי לפקד על החטיבה.

חלפו שנים, והנה אני פוגש את המקומות בהם עמדת אתה כרמטכ"ל.

טביעת אצבעך נוכחת בכל אבן דרך עליה למדתי או צעדתי בעצמי במשך למעלה משלושים שנות שירות. הערכים שהנחו את הדרך בה הנהגת את צה"ל, ובראשם יושרתך הבסיסית, מאירים עבורי כל פינה חשוכה של התלבטות, של תהייה, מטשטשים, ולו לרגע, את תחושת הבדידות המאפיינת את האחריות המגיעה עם תפקיד הרמטכ"ל.

בשנתיים האחרונות היית עבורי משענת ייעוץ איתנה; כותל מולו יכולתי לשטוח את אשר על ליבי בדיסקרטיות מתוך ידיעה כי אתה מבין את דבריי, וחש את תחושותיי. ידעת להציג את תמונת המצב כפי שהיא - מבלי ליפותה, במתן עצה נכונה, מנקודת מבטו של מנהיג המצויד גם בציניות בריאה ובשפיות מפכחת.

במפגשים הרבים שלנו הענקת לי את מלוא הווייתך. דמותך, דמות גיבור אמיץ לב, שידרה בפשטות את תבונתך, את סוד כוחך הנובע כולו ממי שאתה, בלי הצורך להתלות בסממני יוקרה או הוקרה. היית בעיני שקול באופן בלתי רגיל ובעל כושר אבחנה נדיר בין עיקר וטפל הנדרש כל כך בעמדות הפיקוד בהן כיהנת. אישיותך מלאת הקסם נבטה מכל פניך- המקצועיים, הפיקודיים ויותר מכל בלטה באיש שהיית.

צפיתי בהתמודדותך האצילית עם המחלה ובהבנתך את פני הדברים. "ניצחתי את הסטטיסטיקה", כך אמרת. לחמת במחלה עשר שנים שלמות בהן הענקת לנו מתבונתך, בהן ליווית את משפחתך ברגעי קושי ושמחה כשאתה מודע כל העת למצבך, מכיר תודה על הזמן ונאבק לשמרו, נוצר את החיבוק המשפחתי, מחבק את הילדים ואת טלי שנפשה קשורה בנפשך, אשר סעדה אותך עד נשימתך האחרונה לאורך מסע חיים של שותפות מוחלטת.

בפגישתנו האחרונה השבוע, אמרת לי באותה חדות אופיינית דברים שאשא איתי כצוואה. גם משיחה זו, כמו מכל אחת משיחותינו לאורך השנים, יצאתי מחדרך אחר משנכנסתי, רואה רחוק ובהיר יותר - ומיהרתי להעלות על הכתב את הדברים שהיו צלולים, נובעים ממקור חכמה נקי, ישר, אמיץ וייחודי.

נאחזתי בזמן שהענקת לי לצדך עד שאמרת "בני, אתה צריך ללכת".

הבנתי את משמעות המילים. נשקתי למצחך, לחצתי את ידך.

"דרך צלחה", אמרתי, יצאתי ואתה נשארת איתי.