לא - אני ממש לא שמח ששוב העלו את המס על הסיגריות. נכון - זה לא בריא; זה מקרב את המוות; זה מסריח; זה יוצר תלות; זה יקר - אבל אני מעשן ושוב מוצא את עצמי כאחד שקל לגבות ממנו עוד.
לא - אני ממש לא מאושר לשלם עוד 1% מע"מ. או, במילים אחרות, להגדיל את היקף תשלומי השונים בעוד 1%.
לא - אני באמת לא שמח לשלם עוד מס הכנסה. נדמה לי, וזה טבעי לחלוטין, שאני משלם מספיק. תראו לי אחד שאומר שהוא רוצה לשלם עוד מס הכנסה!
אני גם לא תמיד מרוצה מהמקום אליו מופנים הכספים שהמדינה גובה ממני. אני וכל אחד אחר היינו רוצים לקבוע לאן תופנה כל אגורה שאנו משלמים. אני רוצה יותר חינוך, יותר רווחה, יותר ביטחון פנים וחוץ, יותר כבישים, יותר תחבורה ציבורית, יותר רפואה. אולי שכחתי משהו אך הכוונה ברורה.
ויותר מכל, אני כועס על כך שמעמד הביניים עומד שוב בחזית ומשלם את המחיר, לא לגמרי לבד הפעם אך בהחלט עומד בראש המחנה.
אבל למטבע יש שני צדדים ואולי אפילו שלושה.
הנקודה הראשונה, וזו שנראית לי המהותית ביותר, היא ששר האוצר הנוכחי,
יאיר לפיד, לא יצר את הגירעון הגדול שהונח לפתחו עם היכנסו לתפקידו הנוכחי. מי שיצר את גירעון הענק זו הממשלה הקודמת בכלל ובפרט, ה"ה נתניהו ושטייניץ. הם הוסיפו חטא על פשע בכך שהשכם והערב, בכל כלי תקשורת אפשרי, סיפרו לעם ישראל עד כמה מצבנו הכלכלי טוב ומה שלא הצליחו לעשות מבחינה כלכלית במספר גדול של מדינות המערב, הם, הצמד הגדול, השכילו לעשות.
אין ספק שחייבים לסגור את הגירעון אחרת נכריז על פשיטת רגל וזה תסריט הרבה יותר גרוע. ראינו מה קורה במדינות שונות וחלילה לנו להתעורר בבוקר אחד וללמוד כי אם חשבנו שיש לנו סכום מסוים, הרי שהוא, או חלקו, פשוט אינם עוד.
ואז מגיעים לשאלה העיקרית - ממי לוקחים על-מנת לכסות את משיכת היתר של המדינה.
כמובן שככל שנרבה לחקור נרבה לקבל תשובות וכל כלכלן יודע בדיוק ממי ניתן ו/או צריך ו/או כדאי ו/או אפשר לקחת. בסוף היום, התשובה היא די פשוטה - מהעניים אין מה לקחת (לפחות אין מספיק ממה לקחת); מהעשירים אפשר לקחת אך אין הם רוב העם וכמה שלא ייקחו, במסגרת שמירה על כדאיות עסקית לאותם אנשים על-מנת שירחיבו פעילותם, זה לא יפתור את עומק הגירעון. חוק המספרים הגדולים קובע כי אם לא ייקחו מהמקום בו מצויים מרבית האזרחים - מעמד הביניים, לא יהיה פתרון לגירעון.
פשוט אין ברירה! אפשר לשנות פה ושם; אפשר להעביר חלק מהמאסה מתחום אחד לתחום אחר אך אי-אפשר להימנע מלשתף את מעמד הביניים, עם כל זה שזה נורא מרגיז, בנטל. גם ההסכם עם ההסתדרות הוא נכון - שביתה גדולה אחת יכולה להכפיל את הגרעון ולכן עדיף להגיע להסדר, טוב ככל הניתן אך מהר ולהשאיר את הטיפול במגזרים שונים לשלב הבא, השלב בו יתחיל הגירעון להתקרב לממדים רצויים.
נכון שיאיר לפיד אולי לא היה צריך להצהיר בצורה כה נחרצת שהמעמד הבינוני לא יישא בנטל וטוב עשה שלא השאיר, כבעבר, את המעמד הבינוני כגורם יחיד לנשיאה בנטל אך מכאן ועד "העליהום" עליו, המרחק גדול. נראה כי צריך להמתין ולראות האם הצעדים יעזרו והאם לא יישארו כפעילות יחידה בהיבט הכלכלי ובעקבות צעדים אלו יטופלו חוליים רבים המצויים לפתחנו. הטיפול בחברות הגדולות, בוועדי עובדים שונים ובעוד תחומים רבים מורכבים אחרים לוקח זמן ואי-אפשר להמתין בהרצת תהליך צמצום הגירעון.
ושוב - צריך תמיד לזכור איך נגרם הגירעון ולא רק מה נעשה על-מנת לטפל בו.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
