ליל הסדר עומד בסימן המצוה "והגדת לבנך", ועל שמה קרויה ההגדה. ולא על בן אחד מדובר, אלא על משפחה מרובת ילדים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. יש ארבעה בנים משום שלכל חפץ יש ארבעה צדדים - ללמדנו שצריך להושיב אל שולחן הסדר את כל הבנים.

את המסר של ליל הסדר יש להעביר לכל הבנים, לכולם צריך להתייחס - גם אם מישהו מהם אומר דברים בלתי ראויים. כאשר רוצים לנזוף באחד הבנים, חייב להיות איתו קשר, כי בלי קשר - כיצד תועבר הנזיפה? וגם כאשר נוזפים, צריך לדעת כיצד ובאיזו לשון.

אותם דברים האמורים במשפחה הפרטית, אמורים במשפחה הכללית שהיא עם ישראל, "כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים". והמשפחה הזו מקושרת בדם, נשמה וייעוד. קשר הדם הוא במוצא המשותף של כולנו, אבל עמוק מזה: בדם ישראל שנשפך לאורך הדורות. מי ששופך את דם ישראל, אינו מבחין בין דתי לחילוני, בין ימין לשמאל. וכמו שכולנו אותו עם מבחינתם של מי ש"אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד" - כך אנחנו צריכים להיות גם בעיני עצמנו.

קשר הנשמה בא לידי ביטוי בפסוק "בנים אתם לה' אלקיכם". הנשמה היהודית היא נצחית. כך אומר ר' מאיר (מסכת קידושין, דף ל"ו), המדגיש שישראל נקראים "בנים" גם כאשר הם סכלים, גם כאשר הם עובדי עבודה זרה וגם כאשר הם משחיתים. אומנם ר' יהודה סובר שנקראים "בנים" רק כאשר הם נוהגים כמו בנים, ובכל מחלוקת ביניהם הלכה כר' יהודה - אבל הראשונים פסקו שכאן ההלכה היא כר' מאיר.

המרכיב השלישי הוא כאמור הייעוד: לגלות בעולם את אור ה'. כדי להגשים ייעוד זה הוציא אותנו ה' ממצרים ולשם כך הביא אותנו לארץ ישראל, שרק בה יכול ייעוד זה להתגשם. הגשמת ייעודנו טומנת בחובה ברכה רבה למין האנושי כולו: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", ואז "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

אנחנו צריכים להזדהות עם מהותנו ועם ייעודנו. יש בנו ייחוד מהותי, נשמה מיוחדת, שצריכה לבוא לידי ביטוי באורח חיים מיוחד. אנחנו צריכים להרבות בעשייה חיובית, להיפגש יותר עם אוצר התורה הגדול שבכוחו לעורר את המהות המיוחדת שבנו ולהביא אותה לידי התעלות. ככל שנהיה יותר ויותר שלמים עם עצמנו, כדי שנזדהה יותר עם מהותנו - נוכל יותר ויותר למלא את אותו ייעוד שהקב"ה הטיל עלינו עם הוצאתנו ממצרים, אותו ייעוד שלמענו עם ישראל קיים.