התגרשה והפסידה

מקרה שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה מראה, עד כמה צריך להיזהר בעת עריכת צוואה ולקחת בחשבון תסריטים שבזמן עריכתה נראים רחוקים.

יוסף (שם בדוי) ערך צוואה שבה הורה שלאחר מותו ומות אשתו, רבקה (שם בדוי), ביתם יעבור לבעלות בנם וכלתם. כך נכתב בצוואה: Upon the deaths of both my wife and myself our house here in Israel shall be the sole property of our son M.B and his wife L, with no restrictions.

לאחר מותו של יוסף, ובעוד רבקה בחיים, התגלע קרע בין הבן ואשתו והם התגרשו. באותה תקופה רבקה עורכת צוואה וקובעת במסגרתה, כי מאחר שיוסף נפטר והיא הזוכה היחידה ברכושו, היא מבקשת לאשר בשנית את רצונו ורצונה שלה שבנם יהיה הזוכה היחיד של כל הנכסים אשר יישארו בעת פטירתה. אין בצוואה זו של רבקה כל זכר לכלה, שכאמור בשלב זה הייתה לגרושתו של הבן.

כאשר רבקה הולכת לעולמה, מבקש הבן לקיים את צוואתה. אלא שגרושתו מגישה התנגדות ותובעת שמחצית הבית יעבור לבעלותה, כאמור בצוואתו של יוסף.

במסגרת הבירור בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, התעוררה השאלה למה התכוון יוסף כשערך את צוואתו ובה התייחס באופן מפורש לכלתו. לאחר ששקל בדברים קבע בית המשפט, כי יוסף התכוון להוריש את הבית לבן ולכלה יחד כדי שיוכלו להתגורר בו כיחידה משפחתית. אך משהשניים התגרשו, ותכלית זו, שעמדה בעיני יוסף כשניסח את צוואתו, לא הייתה קיימת עוד, לא ניתן לראות את הגרושה כזכאית על-פי הצוואה לחלק בבית.

בהתאם לדין, הוראה בצוואה שעומדת בניגוד לכוונת המצווה משוללת תוקף משפטי. במקרה זה נקבע שהגירושין מבטלים, בנסיבות העניין, את ההוראה בצוואתו של יוסף בכל הנוגע לחלקה של הכלה בבית.

למעשה, השופט קרא לתוך הצוואה תנאי שלא נמצא בה: זכות הכלה בחלק מהבית כפופה להיותה נשואה לבן. בית המשפט הסביר שאילו דובר בציווי סכום כספי לכלה, ייתכן שבנסיבות העניין היה קל יותר לקבל את טענתה. אך משהצוואה התייחסה לבית מגורים ולתכלית של מגורי משפחה בבית, הפרשנות הסבירה והנכונה יותר של הצוואה מחייבת לקבל את גרסת הבן. בסופו של דבר, טענות הגרושה נדחו.

סוגיות פרשניות מסוג זה אינן נדירות במשפט הצוואות. לעיתים מזומנות צוואות מכילות הוראות שמזכות את ילדי המוריש לצד בני/בנות זוגם באותה עת. אלא שהורים העורכים צוואות לטובת ילדיהם הנשואים לא תמיד חושבים על אפשרות של גירושין בעתיד. חוק הירושה מכיל פתרונות לקושי זה (של העדר ודאות) באמצעות האפשרות להקנות בצוואה זכויות "על תנאי" (סעיפים 43 ו-44 לחוק). כלומר, במקרה שנדון בפסק הדין ניתן, היה לכלול בצוואה הוראה מפורשת כי הכלה תזכה במחצית הבית רק בתנאי שלא נפתחו הליכי גירושין.