אינני מתבייש בכשלוני מול מערכת המשפט

אינני מתבייש שניסיתי לקבל משפט צדק בהתאם לחוקי המדינה - ונכשלתי, אבל למערכת המשפט בישראל יש הרבה על מה להתבייש.

מעולם לא ניסה אזרח בישראל למצות כל יכולותיו ואף מעבר לזה כדי לקבל זכויותיו שנגזלו על-ידי מערכת עירונית זדונית ופושעת - ובמקרה הזה עיריית נתניה, כשכל מה שהפריע למערכת המשפטית הוא חוסר ייצוגי על-ידי עורך דין. על המהות, הצדק, החוק... אין בכלל מה לדבר כאשר אתה אזרח מן השורה - והם הממסד המשומן והשמור.

קבלו את עתירתי לבג"ץ שנדחתה. שפטו בעצמכם, והסיקו מסקנות לגבי מערכת המשפט בישראל.


בבית המשפט העליון בירושלים בג"ץ 4834/14
בשבתו כבית משפט עליון לצדק

העותר: נסים גבאי
משד' בן צבי 16 נתניה 42422
טל' 050-5206511
נגד

המשיבה: עיריית נתניה ואח' (ראש עיריית נתניה הגב' מרים פיירברג איכר והוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה)
כולם מרח' הצורן 6 נתניה 42504
בקשה למתן צו על תנאי

בית משפט נכבד זה מתבקש לצוות על עיריית נתניה ואח' שינמקו עניינית מדוע לא יתנו לעותר אישור בנייה מיידי על המקרקעין שבבעלותו. לחלופין, אם ימצא בית המשפט נכבד זה כי אין בנימוקי העותר מקום להוצאת צו כנדרש, מבקש מחיקת העתירה על הסף.

מסכת משפטית. העותר מרגיש מרומה. לא ייתכן שהחוק והפרוצדורה במערכת המשפטית יהיו רק לטובת הצד החזק ו/או השלטון. העותר ניסה לקבל יומו בכל בית המשפט אפשרי (שלום 30078/09, מחוזי 793-06-13 ואפילו עליון בג"ץ 8143/13), ולבסוף התגלגל החוצה ללא החלטות ענייניות כלשהן. כיצד זה מסתדר עם (לפחות) העובדה הבאה: כב' השופט שילה קבע במסגרת הדיונים בערעור שני דברים: 1. על המשיבה להחזיר את חלק המקרקעין שנגזל מהעותר ללא דין ו/או היתר חוקי כלשהו. 2. על המשיבה לפצות (לפחות בשל כך) את העותר. יתרה מכך: המשיבה הודתה בנדון בפני כב' ביהמ"ש. איך זה מסתדר עם התוצאה הסופית שהתביעה, הערעור והפנייה לבג"ץ נשארו ללא פס"ד, וללא כל פיצויים לעותר?!

האבסורד המשפטי הגיע לשיאו בהחלטה האחרונה מיום 18.06.14 בע"א 793-06-13 של כב' שופט ביהמ"ש המחוזי שילה בבקשת העותר לביטול מחיקת הערעור שם: "הבקשה אינה מצביעה על עילה לביטול מחיקת הערעור. הבקשה נדחית. צר לי על העיכוב במתן ההחלטה". ניתן לראות את מסכת התגובות הענייניות של העותר החוזרות שוב ושוב (לבקשת כב' ביהמ"ש) לתשובות המשיבה לאורך חודשי ההמתנה, ולבסוף פיאסקו בלתי מובן.

כל החומר על מאות העמודים של פרוטוקולים, תגובות הצדדים והתגובות שמנגד, כולל מאות המסמכים והתמונות נמצאים אצל הצדדים כמו במחשבי ביהמ"ש.

זה סוג התיקים שרק בג"ץ יכול לדון בהם

העותר הוסמך בשנה האחרונה בקורס לנהגי רכב ציבורי לנהיגה על אוטובוס. אחד השיעורים העיוניים דן בענייני חברה ועבודה. במבחן הייתה שאלה על מערכת החוק והמשפט בישראל: איזה בית המשפט דן בעניינים של הפקעת זכויות וכד' של המדינה על קרקעות ונדל"ן? התשובה היחידה הנכונה שנלמדה והושם עליה דגש בקורס היא – ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ. העותר מביא אנגדוטה זו מאחר שבאותו רגע (בקורס) נצבט ליבו. היה זה אחרי שבג"ץ 8143/13 סרב לדון בעתירה שאפילו כב' ביהמ"ש המחוזי רמז ששם מקומה – והכל בנסיבות של טעות כלשהי של העותר ו/או שלא היה ידוע לכב' שופטי העליון באשר למחיקת הערעור (על-ידי העותר) במחוזי.

השאלות עליהן מבקש העותר שכב' ביהמ"ש יורה על המשיבה לענות

1. מדוע לא ינתן בידי העותר אישור בנייה מיידי בהתאם להיתר הבנייה שנמצא בידו עשרות שנים?

2. מדוע התירוץ של חוסר תקציב עירוני לפיתוח אזור נת/542 מונע מהמשיבה להתייחס למקרקעין של העותר באופן פרטני? כידוע, הפיתוח העתידי באזור לא קשור ולא ישנה דבר לגבי מקרקעין העותר הנמצא בצומת ומשיק לתשתיות העירוניות הקיימות, ואפילו חובר בעצמו למים, חשמל וביוב כחוק.

3. מדוע על העותר להמשיך לחיות (כבר השנה השישית) עם משפחתו בתת תנאים אנושיים בקרוואן, במקום לבנות ביתו מאבן ובטון?

4. מדוע המשיבה איננה ממהרת להחזיר חלק המקרקעין שנגזל מהעותר בניגוד לחוק וללא כל היתר (לצרכי סלילת כביש ומדרכה), ובשיא חוצפתה אפילו מודה בכך בפני כב' ביהמ"ש?

5. מדוע עיריית נתניה איננה באה מיוזמתה כדי לפצות את העותר כספית לפחות על הגזילה (הזמנית) של חלק המקרקעין שבבעלותו?

העותר: נסים גבאי

בבקשה החלטת בג"צ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4834/14
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית

העותר:
נסים גבאי

נ ג ד

המשיבים:

1. עיריית נתניה
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה
עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר:

בעצמו

פסק-דין
השופט י' עמית:

1. בעתירה שבפנינו מבקש העותר, המייצג את עצמו, להורות למשיבה לנמק מדוע לא תעניק היתר בנייה מיידי למקרקעין שבבעלותו; מדוע לא תפתח את המקרקעין של העותר "באופן פרטני"; מדוע לא תחזיר חלק מהמקרקעין שנתפס לצרכי כביש ומדרכה ותפצה אותו על תפיסת המקרקעין. לחלופין מבקש העותר כי בית המשפט ימחק את העתירה על הסף אם ימצא שאין מקום להוצאת צו כמבוקש.

2. עתירה זו מופנית למעשה כנגד פסק דיננו בבג"ץ 8143/13 גבאי נ' עיריית נתניה (3.12.2013). דין העתירה להידחות על הסף, באשר הלכה פסוקה עמנו כי בית משפט זה בשבתו כבג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין בכלל ועל פסקי דין שניתנו על-ידי בית משפט זה בפרט (ראו, לדוגמה, בג"ץ 728/14 ורטנסקי נ' רשמת בית המשפט העליון (10.3.2014); בג"ץ 1621/14 מייק ואן קול נ' כב' השופט ס' ג'ובראן (4.3.2014)).

3. העותר הלין על כך שלא קיבל את יומו בבית המשפט. אין לקבל את הטענה. לעותר, שהעיד על עצמו, כי הוצע לו להיעזר בייעוץ משפטי, אך לטעמו אין טעם בכך, ניתן יומו בבית המשפט השלום, שדן בפירוט בכלל טענות העותר ודחה אותן לגופן (ת"א 30078-11-09). בנוסף, בית המשפט המחוזי קיים שני דיונים מקדמיים בערעורו של העותר (ע"א 793-06-13) וקבע התיק לשמיעה ליום 5.3.2013. ביום 2.12.2013 פנה העותר בבקשה למחוק את ערעורו, ובית המשפט קיבל את בקשתו והורה על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות. מאוחר יותר, ביקש העותר לבטל את מחיקת הערעור, ובהחלטת כב' השופט א' שילה מיום 18.6.2014 נקבע כי הבקשה לא הצביעה על עילה לביטול מחיקת הערעור. בית משפט זה בכובעו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו הערכאה המתאימה לתקיפת החלטה זו.

4. אשר על כן, העתירה נדחית. הרבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז בתמוז התשע"ד (14.7.2014).