בימים שבהם נשואות העיניים היישר אל הגבול הצפוני - יש משקל מיוחד למינוי רמטכ"ל השולט בגיזרה מאיימת כל כך. חמישה חודשים עוד נותרו, סך הכל, למינוי הבכיר במקום
בני גנץ, ואם יש אכן מישהו מהמועמדים הראוי באמת לכהן בתפקיד - הריהו, ללא שום צל של ספק, אלוף פיקוד הצפון,
יאיר גולן.
למען הגילוי הנאות יש, אומנם, להודות שכרגע קלושים, מן הסתם, סיכוייו לכהן, ולו בשל הסיבה הדוגמטית של נוהג קבוע למנות לתפקיד מי שקודם לכן היה סגן-רמטכ"ל. בהבדל מיתר המועמדים להנהגת הצבא - גולן לא זכה לכהן בתפקיד של הסגן. אלא שזה מתגמד בהחלט אל מול שליטתו המוחלטת בגיזרה הצפונית המתעתעת, שהיא כבר כיום בבחינת לבה רותחת, והעתידה בקרוב להפוך לבעייתית ביותר עבור ישראל.
בקוריקולום-ויטה הצבאי שלו, כאלוף הפיקוד הצפוני, כבר זכה יאיר גולן להערכה מרובה על היסודיות שבה הצליח לשנות את התוכניות המבצעיות של הפיקוד כדי להתאימן למציאות האיזורית החדשה. הוא גם האיש שהוביל את ההיערכות ההגנתית של צה"ל בגולן על-ידי בנייתה מחדש של הגדר על הגבול. לזכותו אף נזקף שדרוגם של הכוחות המשרתים בגולן ושיפור האיסוף המודיעיני לאורך הקו.
המפקד המנוסה
אם לא די בכל אלה, הרי שגולן גם הקדים לקרוא כהלכה את השינוי המתרחש בסוריה ולזהות את הצלחתו של אסד בבלימת המורדים ואנשי דאעש, הרבה לפני שהערכה כזו בכלל רווחה במסדרונות המטכ"ל.
העובדה שאלוף יאיר גולן משמש כיום כמפקד החזית המתעתעת ביותר עבור ישראל - אומרת דרשני. אחרי ככלות הכל מתנהל פיקוד הצפון בשתי חזיתות רגישות ומסוכנות למדינה - זו של סוריה וזו של לבנון.
לכל בר-בי-רב ברור שההתלקחות בחזית הסורית בין צבא-אסד לצבא המורדים ואנשי דאעש טומנת בחובה גם סכנה ממשית לגולן ולשלום הגליל. החזית השנייה, בלבנון, עלולה אף היא להתלקח בכורח הנסיבות, עם נפילת השלטון בביירות וכאשר החיזבאללה יקח את העניינים לידיו.
נוכח תרחישי-אימים שכאלה צריכה ישראל להיערך במועד, ורצוי, כמובן, עם רמטכ"ל מנוסה בחזית הצפונית, בנוסח אלוף יאיר גולן.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
