זכות כונס נכסים להקליט חקירת חייב

לאט-לאט, אבל בצעד עקבי ובטוח, מתקרבת מערכת בתי-המשפט בישראל, למצב דברים, לפיו חלק ניכר מהפעולות החוץ-משפטיות - המתנהלות מחוץ לאולמות הדיונים של בתי-המשפט ובתי-הדין - ימצאו ביטויים וייעשה בהם שימוש, בדיוק כאילו מדובר ונעשה הדבר במסגרת מהלך משפטי, המתנהל אל מול שופט/ת באולם-המשפטים שלו/שלה.

בית המשפט העליון אישר, מזה מספר שנים - תוך הסתמכות על חקיקה רלוונטית מתאימה - מצב דברים של חקירת עד, בדרך של ועידית וידאו (Video Conference), המהווה תחליף למפגש, פנים אל פנים. המשתתפים בוועידה רואים זה/זו את זו/זה באמצעות תשדורת וידאו. ועידת וידאו כזו, יכולה לשמש כסוג של שיתוף פעולה מרוחק. כך ניתן - בדרך בלתי שגרתית וחריגה זו - לבצע חקירה ראשית, נגדית וחוזרת של בעלי-דין ועדים, שמטעמים אלה וגם/או אחרים (מסוכנות, מחלה, הגבלות תנועה וניוד) לא ניתן להביאם לבית המשפט ולחוקרם בפני שופט וגם/או שופטת.

מתברר ומסתבר, כי באשר לפעולה, הפשוטה, לכאורה, של הקלטת פעולות בידי בעלי תפקיד, מטעם בית המשפט, טרם נפסקה, עד כה, הלכה מחייבת, המאפשרת לבעלי תפקידים מטעם בתי-משפט ובתי-דין בישראל, דוגמת: כונסי נכסים, מנהלי עיזבון, מפרקים ואחרים, להנכיח ולהנציח מעשיהם - לרבות חקירות שמתעתדים הם לבצע, במסגרת תפקידם ומינויים החוקי- באמצעות הקלטות. כך היה מצב הדברים בכל הקשור להתנהלותו של עו"ד יניב אינסל, שנתמנה - במסגרת צו כינוס שהוציא בית המשפט המחוזי, מרכז שבלוד (כב' השופטת, עירית וינברג-נוטוביץ) על רכושה של פלונית, שלומית אייל - כמנהל מיוחד לנכסיה של אותה, שלומית אייל.

עו"ד יניב אינסל - במסגרת תפקידו כמנהל מיוחד, בתיק פשיטת-רגל, לנכסי שולמית אייל הנ"ל - הטיל עיקולים על משכורתה של שלומית אייל והיא עתרה לבית המשפט המחוזי, לביטולם. עמדת המנהל המיוחד הייתה, כי בטרם תידון הבקשה, שומה על שלומית אייל, להמציא דוח אודות נכסיה וחובותיה וכן להתייצב לחקירה. משלא התייצבה היא לחקירה הגיש המנהל המיוחד בקשה למעצרה. השופטת, ע' וינברג-נוטקוביץ, קבעה, שהמנהל המיוחד יזמן את אייל לחקירה במשרדו בתוך 14 ימים, ואם לא תתייצב היא, לחקירה, יוצא נגדה צו מעצר. לאחר ששלומית אייל, שוב לא התייצבה לחקירה ולאחר שהוגשה בקשה נוספת למעצרה, נקבע - בסופו של דבר - מועד לחקירתה של שולמית אייל הנ"ל. המנהל המיוחד דאג להקלטת החקירה באמצעות חברה חיצונית.

אייל התייצבה לחקירה אך כשנודע לה דבר ההקלטה - סירבה להיחקר. המנהל המיוחד ביקש שאייל תעזוב משרדו, ומשסירבה לעזוב - ללא קבלת אישור ממנו, שהגיעה לחקירה - פנה המנהל המיוחד למשטרה על-מנת לפנות אותה ממשרדו. בעקבות כך הגיש המנהל המיוחד בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, מרכז, למעצרה של אייל ואילו אייל,מצידה הגישה נגד עו'ד יניב אינסל, תלונה במשטרה ובמקביל בקשה להעברתו מתפקידו. בית המשפט המחוזי, מרכז קבע - בעקבות השתלשלות דברים זו - כי יש לתת לאייל הזדמנות נוספת להתייצב לחקירה בפני המנהל המיוחד, אותה יהיה רשאי להקליט, כמקובל. בנוסף, נדחתה בקשת אייל, להעברת המנהל המיוחד מתפקידו. שופטת בית המשפט המחוזי, מרכז, כב' השופטת, עירית וינברג-נוטקוביץ, קבעה בהחלטה שיצאה מלפניה, כי אין בעובדה שהמבקשת הגישה נגדו עו"ד יניב אינסל, תלונה במשטרה כדי למנוע ממנו להמשיך לכהן כבעל תפקיד בתיק. עוד צוין - בהחלטה שיפוטית זו - כי המנהל המיוחד משמש כבעל תפקיד בתיקים רבים ומבצעו כראוי. על החלטה זו לאפשר לעו"ד יניב אינסל להקליט החקירה ושלא להעבירו מתפקידו, כמנהל מיוחד, הגישה שלומית אייל, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים.

בבקשת רשות הערעור, שהוגשה לבית המשפט העליון, טענה שלומית אייל, כי אין למנהל המיוחד סמכות לחקור אותה בהקלטה במשרדו, בהעדר טעמים מיוחדים ומקור חוקי לכך. חקירתה בהקלטה באופן שרירותי ובהעדר נוהל מסודר - טענה היא, בבקשת רשות הערעור - מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכותה לפרטיות, לשוויון ולהליך הוגן. שלומית אייל הדגישה בבקשת רשות הערעור עוינות נטענת של המנהל המיוחד כלפיה, המתבטאת גם בעקשנותו להביא למעצרה ומצדיקה, לשיטתה היא, העברתו מתפקידו.

לאחר סקירת המקור הנורמטיבי לחקירה בידי הכונס הרשמי, האמור להגיש חוות דעת מטעמו לבית המשפט - שמקורה בסעיף 18גׁ)א) לפקודת פשיטת הרגל - המאפשר חקירה מקיפה בענייני חייב שניתן נגדו צו כינוס גם בדבר הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו, בציון העובדה הסמכות לקיים חקירה, אינה בגדר סוף פסוק, נפנה שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל לבדיקת טענות שלומית אייל, בבקשת רשות הערעור, לגופן.

השופט, ניל הנדל, כותב בהחלטתו, כי: "מטבע הדברים, עריכת חקירה דורשת מנגנונים להבטיח את תכליתה, ובראש ובראשונה תיעוד של החקירה. תיעוד זה נועד גם להגן על האינטרס של הנחקר-החייב. כפי שנכתב, "מקובל לערוך פרוטוקול של החקירה, העשוי לשמש את הכונס הרשמי, ובבוא העת את הנאמן, בהליך פשיטת הרגל וניתן להציגו במהלך החקירה הפומבית ולקבל עליו את אישורו של החייב".
בית המשפט העליון קובע, בהחלטתו זו, כי כעולה מתגובות המנהל המיוחד והכונס הרשמי, לעיתים אף מקובל להקליט את החקירה.

אפשרות זו אינה עומדת בסתירה לתכליתה של החקירה, ואף עשויה להשתלב עימה. כפי שציין הכונס הרשמי בתגובתו, תכלית ההקלטה היא תיעוד מלא ומדויק יותר של הדברים - ביחס לתיעוד הדברים הנאמרים בחקירה באמצעות פרוטוקול כתוב. ככלל, זוהי תכלית סבירה וראויה, ובמקרים מסוימים עשויה, כאמור, לשרת גם את אינטרס החייב. נראה כי כך הוא בנסיבות דנא, לנוכח טענות שהעלתה שלומית אייל, לפיהן פרוטוקול הדיון בעניינה לא שיקף את שנאמר בו.

בית המשפט העליון מדגיש בהחלטתו העקרונית, כי אין בהתרת הקלטת חקירה בידי בעל תפקיד בהליך כינוס נכסים, לקבוע, כי הקלטת החקירה היא מחויבת המציאות, אלא רק כי היא אפשרית ואינה נגועה בפגם עקרוני כשלעצמה. לכך יש להוסיף כי תמלול ההקלטה נשמר בתיק המבקשת ואינו מפורסם ברבים, כך שאין מקום לטענתה בדבר פגיעה בפרטיות.

השופט, ניל הנדל, ראה להדגיש - בשולי החלטתו - כי ייתכן שהסתייגותו של נחקר מהקלטת חקירתו עשויה להצדיק אי-נקיטת כלי עזר זה של הקלטת חקירתו. בענייננו אנו, קובע השופט, ניל הנדל, כי הסברה של שלומית אייל, אינו משכנע ונשען על טענה כללית של פרטיות והעדר מקור חוקי. עמדתה זו של שלומית אייל אינה מקובלת על בית המשפט העליון, שכן בהתחשב במהות החקירה, שנערכת על-ידי המנהל המיוחד, אינה סיבה וגם/או אין בה כל הצדקה לשלול תיעוד, באמצעות הקלטה באופן גורף. העדר מקור ישיר להתיר הקלטה מעין זו - קובע בית המשפט העליון, בהחלטתו זו - אין בו כדי לשלול את השימוש במנגנון זה, אשר נגזר כאמור מהסמכות הכללית לקיום החקירה.

טרם חתימת החלטתו ראה לנכון כב' השופט, ניל הנדל להוסיף שתי הערות, בשולי החלטתו דנא. האחת - כי הוא לא מצא שיש בסיס לדרישת שלומית אייל להעברת המנהל המיוחד מתפקידו. בית המשפט העליון קובע בהחלטתו זו, כי מעיון בחומר עולה כי המנהל המיוחד מבצע את תפקידו נאמנה, בעוד שעל פני הדברים, דווקא שלומית אייל, היא זו שאינה מפנימה את חובותיה - היא אינה מגישה דוחות, אינה משלמת לקופת הכינוס ואינה מאפשרת עריכת חקירתה. טענת אייל לפיה יש להעביר את המנהל המיוחד מתפקידו, קובע כב' השופט, ניל הנדל, דינה, אפוא, להידחות.

הערה נוספת כלל בית המשפט העליון, בשולי החלטתו זו, לפיה אייל לא ביססה טענתה בדבר הפלייתה, לכאורה, שנטענה, על-ידה, בבקשת רשות הערעור, לעומת נחקרים אחרים, לעניין הקלטת החקירה.

השופט, ניל הנדל, קוב, בהחלטתו דנא, כי הליך של בקשת 5רשות ערעור, אינו המסגרת הנכונה, לבחון בקשת שלומית אייל למסירת מידע שבידי כונס הנכסים הרשמי על-פי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, כל זאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי עתירה כזו, היה ותוגש.

במצב דברים זה החליט שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, לדחות בקשת רשות הערעור שהגישה שלומית אייל נגד המנהל המיוחד שנתמנה לה, עו"ד יניב אינסל, להשאירו בתפקידו, חרף בקשתה להעבירו מתפקידו ולהכשיר הקלטת חקירתה, על-ידו, כל זאת לא בלי לבטים, שלא לפסוק נגדה הוצאות משפט ושכר טירחת עורך-דין, עקב דחיית בקשת רשות הערעור שהגישה היא, לבית המשפט העליון.

בוקר טוב ישראל. הנה נפל דבר בישראל. החל - מאתמול (יום ב, 9.11.14) - מותר להקליט הליכים משפטיים, בידי בעלי תפקידים שמונו, בידי בתי-המשפט, גם מחוץ לאולמות בתי-המשפט. אין אנו יודעים מה הוא עניינה הפרטיקולרי של שלומית אייל ומדוע מתקיים נגדה תיק פשיטת רגל ואין הדבר מענייננו אנו, כלל וכלל. דבר אחד יודעים אנו ונדע גם להבא. בזכות התעקשותו ואופיו הג'ינג'י משהוא של עו"ד יניב אינסל, נקבע תקדים, בעניין אפשרויות תיעוד הליכים לבר-משפטיים, מחוץ לאולמות בתי-המשפט, לא רק בתיעוד בכתב, אלא בהקלטה אותנטית של בעלי הדין ובזמן אמת. כך - ורק כך - נוצרים תקדימים בבתי-המשפט. כה לחי! (רע"א 2943/14 שולמית אייל נ' יניב אינסל ואח' - טרם פורסמה - ההחלטה ניתנה בתאריך 10.11.2014).