אירועים והרהורים על דו-קיום

האירועים בכפר כנא מדאיגים ביותר, ולא ברור מדוע ועל סמך איזה מנגנון חשיבה פוגעים שם באמצעות יידויי אבנים במי שעובר ברכבו בסביבה באקראי.

מאין ידוע למיידי האבנים האם הנהג במכונית החולפת הוא שחקן כדורגל בקבוצה שלהם, או בקבוצה מתחרה? האומנם כוונתם לרוצץ ראשו באבן?

אולי הנוסע הוא מהנדס, שהוזמן לבדוק איכות בנייה בתוך הכפר? או רופא יהודי או ערבי שבא לרפא חולה הזקוק לכך? האם ביידויי אבנים אלו יש סימן ואות שלא יבואו לשם כך לכפר כי הם לא רצויים?

לא מזמן נקלעתי לכפר (לא כפר כנא) מתוך טעות בניווט, והיה עלי לסגת ברוורס עקב כך שהדרך הייתה ללא מוצא וצרה. ואני, כחובש כיפה, האומנם הייתי תחת סיכון, אף שבאתי כדי לסייע בכפר מיישובי המדינה? ההיה עליי לבדוק ביומן מראש האם נפלתי על יום ירושלים או יום האדמה או לבדוק בחדשות האם יש במועד הרלוונטי תסיסה?

האומנם יש פוטנציאל של תסיסה בקרב אזרחי ישראל נגד אזרחי ישראל, סתם כך ללא אבחנה, או עם אבחנה שגויה, או בכל מקרה ללא דין?

כך מקבלים אורחים?

ומה עם פרדיס, אום אל-פחם וירושלים העתיקה?

השאלות הללו אינן שאלות שאין לי תשובות להן - יש לי תשובות.

הן שאלות, כדי שיועלו במלוא חומרתן בפני האזרחים הפורעים בפוטנציה, ובפני שלטונות החוק המופקדים על ביטחון האזרחים ועל חוק וסדר.

המשרד לביטחון פנים חייב להתייחס ליידוי אבנים שלא פגעו ביעדם כאילו פגעו, וזאת לאור הכוונה של הפוגע ועל-פי כל כללי הדין הפלילי. כשם שאזרחי ישראל יכולים לבקר בבטחה בתל אביב, כך גם צריך להחיל על כל עיר ועל כל כפר בישראל, וזאת ללא קשר עם משאבי הצבא והמשטרה הדרושים לשם כך.

כאן נדחית טענת השמאל ההזוי, לפיה יישובים מסוימים העסיקו ורתמו כוחות מתוגברים להגנת קיומם ושלומם, על חשבון פיתוח הגליל והנגב, כי אם שם אין ריבונות, היא לא תהיה גם כאן. מדינה שומרת על ריבונותה בכל מצב ובכל זמן גם כאשר מדובר בריבונות לטווח קצר, כגון - שטח כיבוש זמני, ואילו בענייננו לא מדובר בשטחי כיבוש זמניים, אלא ביישובי קבע כגון - כפר כנא, ירושלים, חברון, וחבל יישובי גוש-קטיף.