חוכמת ההמונים

העיר חיפה עטתה חג לקראת פסטיבל החג של החגים. חוכמת ההמונים הוא השם שניתן השנה למכלול המופעים. כבשנים קודמות, שם ניתנו השמות "בין לבין" או "נפרד נאמן למקור", מאוגדים ביטויים אמנותיים במדיומים מגוונים בחללי פנים ובמרחב הציבורי. רב-תרבותיות, מגוון של דתות, תרבויות, דעות ורעיונות, תערוכות, מופעים מוסיקאליים, קריוקי, סיפורים, פסלים וציור חוצות, חוברים עם הבובות והקישוטים לקראת חג המולד וחג חנוכה.

ביום חמישי (11.12.14) נפתחו האירועים בכנס חוכמת ההמונים - חופש הביטוי, באולם התיאטרון של בית הגפן, שהמחיש בצורת דיון את החשיבות של התכנים והערכים והפרויקטים השונים.

בגלריית הואדי נפתחה התערוכה "מקיר אל קיר" ובגלריית בית הגפן התערוכה המרכזית החגיגית - "חוכמת ההמונים". עבודות של יוצרים בתחום האמנות הפלסטית ניתן לראות גם במרחב הציבורי וגם במקומות בהם הם יוצרים, כמו ב"חורבה" שבנמל לדוגמה.

אסף רון, מנכ"ל בית הגפן, ואוצרות התערוכות, יעלה חזות ורולא חורי, הסבירו לעיתונאים שהגיעו לסיור ביום שישי, שתפישת "חוכמת ההמונים" גורסת שחוכמתו של ההמון גדולה בתנאים מסוימים מחוכמתו של המומחה היחיד ושהתנאים ההכרחיים לקיומה הם פלורליזם, הטרוגניות ומגוון דעות.

היגדים על נושאים חברתיים וציבוריים, בצורה גלויה, ממחישים את ערך חופש הביטוי ומספקים בימה לדיון משמעותי על אודות זכותו הבסיסית של כל אזרח. הם הדגישו את החשיבות ביציאה נגד תופעות כמו חרם, אי-סובלנות ונגד הזכות להרוג.

"מכבסה ציבורית"

לצד מיצבים, וידאו, צילומים וציורים, קיים המיצב/מיצג "מכבסה ציבורית" של סימיון בלו פיינרו. הוא נמצא בחדר בבית הגפן אליו מוזמנים להיכנס אנשים מהרחוב. החלל הפך לחדר כביסה ציבורית ומכיל שורה של מכונות מבריקות תרומת חברת קריסטל. מדובר בנתינה, כאשר הנכנסים יכולים להביא את כביסתם המלוכלכת ולכבס ללא עלות.

יש בכך, מלבד משמעות הנתינה, גם משמעויות של להוציא את הסודות - לכבס ברבים, להתנקות ועוד. לדברי האמן וככתוב בקטלוג המלווה את האירועים: "המכבסה עומדת לרווחת הציבור למשך חודשי התערוכה תוך שהיא מזמינה את תושבי המקום מעל לוחות המודעות ובעיתונים המקומיים להביא את הכביסה המלוכלכת ולעשות כביסה משותפת. כביסה מלוכלכת היא ביטוי להוצאת דברים, תחושות, אמירות החוצה מהמרחב הפרטי למרחב הציבורי. שחרור במקום בעל איכות סמלית המאפשר ליחיד להתמודד עם תחושותיו ביחד עם אנשים אחרים ולהתנקות מדעות קדומות, מטבואים ומתפישות ארכיטיפיות. המכבסה נותנת הזדמנות להכרת האחר תחת המוטו של הוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה".

כל העבודות שנבחרו להיות מוצגות בחללי פנים ובמרחב הציבורי מביאות את דעתם של האמנים על תופעות שונות וגורמות לנו הצופים לחשוב עליהן ואולי למצוא פתרונות.

"אישיות לא רצויה"

באולם המרכזי של התערוכה בבית הגפן מוצגות בין היתר שתי עבודות של אשרף פואח'רי שנולד באלמזרעה ב-1974 ועובד בחיפה. העבודות שנעשו בטכניקה של הדפסת הולוגרמה בגודל 115X115 ס"מ כל אחת נקראות Persona Non Grata (אישיות לא רצויה) ו-Back to Black.

העבודות מורכבות משכבות של דימויים הכוללות ב"אישיות לא רצויה" דימוי של חמור המייצג את הפלשתיני וחייל, ורק כשעומדים מולם רואים את כולן. נוצר מתח בין מרכיבים לבין עצמם ובינם לבין המתבונן. ביצירה השנייה נוצר הניגוד והמתח בין החמור שבגופו נצפית הסצנה של ההוצאה להורג מתוך ציורו הידוע "שלושה במאי" 1808 של פרנסיסקו דה גויה על-רקע שחור, לבין החמור הנצפה על-רקע פרחוני. אנו כצופים נדרשים להתעכב, להעמיק ולשאול את עצמנו באיזה נקודת מבט אנו בוחרים.

באותו אולם תלוי הציור גדול הממדים (290X145) "גדר" של מאג'דה חלב מרעי, ילידת מג'דל שמס 1977. לדבריה: "הקירות אינם מאפשרים לי לראות את מה שמעבר, להיות חופשייה, דת היא קיר... בניינים הם חסימה פיסית מעשה ידי אדם... גם...התעלמות או השתלחות מילולית הן חסימות היוצרות הדרה של קבוצות מסוימות".

עליית דרגה

במעבר בין החדרים נצפה פסלה של נעה ארד יאירי (1960) שחיה ועובדת בירושלים. הפסל מתאר שלוש נשים סטארוטיפיות אנונימיות הכורעות על הרצפה. חוסר האפיון האינדיבדואלי, ההתכנסות בתוך עצמן והוויתור על מעורבות מתריעים על ההסלמה ביחס לנשים והפגיעה בזכויותיהן בעיקר בחברות שהדת שולטת בהן.

בחלל נוסף מוצגות בין היתר עבודותיו של מיכאל חלאק, יליד פסוטה (1975), שיוצר בחיפה. הוא מצייר בסגנון פוטו ריאלסטי אגסים, זיתים ושמות מכוסים בבועות. הוא יוצא מתוך מצב אישי פוליטי ויצר מטפורות המשקפות לדעתו את המצב החברתי בציבור. התבוננות על דמותו המטושטשת הנראית מבעד לבועות הניילון מעלה את נושא החסמים, ההגנות, וזוויות ואיכות הראייה.

במרחב הציבורי בלטו ציורי הקיר-הגרפיטי שצוירו בצבעים דומיננטיים של אדום וירוק על-ידי חברי הקבוצה החיפאית BROkENFINGAZ. עצם הכנסת מדיום אמנותי זה של ציורי קיר, שנחשב בעבר למחתרתי ואנטי ממסדי, למסגרת של פסטיבל רשמי, מהווה עליית דרגה בחופש הביטוי האמנותי. בעבודה מועלות תהיות גם לגבי למי שייכת העיר?

עץ אשוח לבן

בוואדי ניסנס – מקום ההתרחשות העיקרי של הפסטיבל - מפוזרות יצירות אמנות כמו תאי וידוי, תיבת תלונות, פסלים, גנים מלאכותיים ועוד. תאי הווידוי שנוצרו על-ידי פז הדס, ילידת גברעם (1980), עשויים משילוב של עץ, פוליאסטר וברזל בממדים שונים. תאי הווידוי באים מתוך קונוטציה דתית נוצרית המאפשרת לאנשים להתוודות על חטאיהם ולקבל מחילה מנציג רשות דתית. כאן הם מאפשרים לעוברים ושבים להיכנס, "להתבודד" ולערוך וידוי אזרחי מבלי להעניק כפרה דתית. בתא אחר נמצאת מכונת כתיבה ישנה, המאפשרת להעלות זכרונות ולשמרם באופן וירטואלי.

מיכלית התלונות נוצרה על-ידי דויד בחר פרחיה, יליד ליון (1968), שיוצר בחיפה, וחמוי ג'אנם, יליד חיפה (1986), שעבודותיו מוצגות גם בחורבה בנמל. זהו מיצג מולטי מדיה המשמיע תלונות בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית ומאפשר לעוברים ושבים להביע את תלונותיהם.

בין המיצבים הנוספים עץ אשוח לבן שחיילי פלסטיק כחולים שזורים בתוכו, גן פנטסטי צבעוני, פסל שיש לבן של זוהר גוטסמן המראה אדם רכוב על פוני קטן - רפליקה הומוריסטית לפסלי הקיסרים שהוצבו בכיכרות הערים באימפריה הרומית.

"מקיר לקיר"

במתחם הנמל מוצגים צילומים גדולי ממדים המודפסים על בדים, של האמנית ברנדט אלפרן, ילידת בודפסט (1987), שחיה ועובדת בעיר. סדרת הצילומים נעשתה בעקבות השורשים היהודיים האישיים שלה. יש צילומים של חללים ששימשו בעבר כבתי כנסת והיום הוסבו לשימושים אחרים (כמו לחנות רהיטים בשרבורג לדוגמה), למרכז אימונים, לאולם קונצרטים, למוזאון וכולי.

במבנה "החורבה" שבנמל קיימים חללי עבודה של מספר אמנים המציגים מגוון של צילומים, רישומים, מיצבים ועוד. כמו ניצן סט, ששחזרה בעץ את המרפסת של דגניה והניחה אותה על ארון עשוי קרטון במטרה להדגים את המתח בין הקולקטיבי - משאת הקיבוצים בעבר והפרטני – ההפרטה הקיימת בהווה, והדס וייס שמשתמשת בקרטונים מן המוכן ליצירת יצירות עשירות צבע.

לא נפקד מקומם של הצילומים, אלה עם ההיגדים הפוליטיים ואלה עם ההיגדים הפילוסופיים אמנותיים שנוצרו על-ידי גזירה ושיבוץ מחדש תוך יציקת דימויים חדשים. בלטו רישומיה המדויקים של ויק יעקובסון פריד, שיצרה מבוך המוטב בחלל אחד וטפטים עם דימויים המתכתבים עם רישומים מהמאות הקודמות, המעידים על יכולותיה הרישומיות והקומבינטוריות.

התערוכה בגלריית הוואדי תחת הכותרת "מקיר לקיר", מהווה סיכום של פעילות אמנותית של תלמידי ובוגרי בית הספר לאומנויות אוניברסיטת חיפה והמכון לאמנות במכללת אורנים, שתכליתה מעורבות במרחב השכונתי של הוואדי. המשתתפים יצאו לרחוב כתיירים, ליקטו, אספו דימויים, הוסיפו דעתם ויצרו דו שיח עם "שפת הרחוב". היצירות כוללות גרפיטי, מיצבים ושימוש בחומרים מן המוכן שלוקטו. מסעדת "עין הואדי" המגישה מאכלים אותנטיים היא אחת המסעדות הנמצאות באזור ויכולה לנעום לחיכם של המבקרים.

אירוע מגוון, עם תכנים ורצון לחיות עם פלורליזם תרבותי תוך כבוד הדדי.