|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זוכרים שהבטיח 150 אלף דירות להשכרה תוך 10 שנים? ● עברו שנתיים וחצי, התוצאות בשטח דלות - ומנכ"ל חברת הבנייה להשכרה חוזר למציאות: 2,000 דירות תוך שנתיים
|
|
0.4 אחוזי חזון התממשו. יאיר לפיד [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
מכירת כל המגרשים במחיר מטרה - הזיה
|
|
אלעזר לוין
|
|
מנכ"ל משרד הבינוי שכח שאיננו מנכ"ל רשות המקרקעין * הוא גם שכח שהממשלה אינה יזם נדל"ן, ושאיננו חיים במדינה קומוניסטית * ובנוסף, שכח שרק חלק מהמגרשים במדינה אפשר למכור ב"מחיר מטרה"
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
בשעה טובה, יורדים מהעץ שעליו טיפס יאיר לפיד, שהיה מועמד לכנסת, ואחר כך שר האוצר. רבים זוכרים עדיין את הבטחתו-הצהרתו ממערכת הבחירות הקודמת, שלפיה יפעל לבניית 150,000 דירות להשכרה תוך עשר שנים. מאז עברו שנתיים וחצי, וההצהרה הבומבסטית התגלתה בכל אפסותה: כיום בונים כ-250 דירות להשכרה ברמת השרון, ומתכננים לבנות כ-400 נוספות בהרצליה ובחיפה. סך הכל כ-650 דירות, שהן 0.4% מחזונו של מר לפיד. מנהל חברת "דירה להשכיר", שעליה הוטלה המשימה, עוזי לוי, חשף את העובדות האמיתיות: הוא מקווה לבנות או לספק 2,000 דירות להשכרה תוך שנתיים. לפי לפיד, היו צריכים לבנות בשנתיים אלו 30,000 דירות. עוזי לוי מודה עתה, שבפועל, ייבנו 7% בלבד ממה שהבטיח לפיד. על-פי מדיניות רשות מקרקעי ישראל, רק 500 מ-2,000 הדירות יושכרו בהנחה של 20% ממחיר השוק. 1,500 הדירות האחרות יושכרו במחירים רגילים. היתרון העיקרי, ואין לזלזל בו, הוא השכרת הדירות לטווח ארוך. אבל ברור שטפטוף זה לא יפתור את בעיות הדירות. עוזי לוי ראוי למחמאה על הגינותו. הוא יורד מהעץ, ולאחר שבדק את מצבו האמיתי של השוק, מוסר נתונים, העשויים להיות אמיתיים. אפשר להניח, שהעובדה שיאיר לפיד כבר אינו ה"בוס" שלו, מקלה עליו לדבר בחופשיות ולומר את האמת. |
| תאריך:
|
14/01/2015
|
|
|
עודכן:
|
14/01/2015
|
|
אלעזר לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
לשרלטן לפיד ?
|
14/01/15 13:54
|
|
|
|
2
|
|
יאיר 4
|
14/01/15 14:45
|
|
|
|
3
|
|
יוסי פרידמן
|
15/01/15 20:36
|
|
הכתבה הראשונה שכתבתי פורסמה בעיתון הגדנ"ע בשנת תש"ט (1949). הייתה זאת שנתי השלישית בארץ. באתי מנופי אירופה השדודה, על יערותיה, שלגיה, שמיה הקודרים גם כשהקיץ שאינו בושש לבוא גם במלחמות, צבע אותם תכלת. הכיתה שלי, בית הספר שלימים נודע כ"צייטלין", יצאה לטיול שנתי ומורי, זיכרו ברוך, דב אברמוביץ, שהדור אחריי ידע אותו כד"ר אברון, הלך עמנו במשעולי העמק, טיפס במעלה התבור, לן עימנו באולם בית ספר באחד הקבוצים, שח עימנו ברדתנו באחד מגאיות הגליל נושא כמותנו תרמיל. הוא היה המדריך, המוביל, מורה הדרך.
|
|
|
|
|
סגנית שר הפנים, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום, החליטה לבחור בזכות השתיקה בחקירות בקשר עם מעשי שחיתות שונים. כמו-כן היא החליטה לפרוש מן הכנסת ומן החיים הציבוריים עד לסיום חקירתה. היא נימקה את שתי ההחלטות בכך שכאשת ציבור אין זה ראוי שתשמור על זכות השתיקה. הצעד שנקטה הוא ראוי ומתבקש.
|
|
|
|
|
התבלבלנו. פיגועי הטרור הרצחני שפקדו את בירת צרפת, המדינה שבה קיים הרוב היהודי הגדול באירופה, בילבלו את כולנו: אותנו כיהודים, את התקשורת ששכחה מזמן שהיא ישראלית, ואפילו את הציוני הבכיר שמסתבר כי הוא נושא את שם הציונות לשווא.
|
|
|
|
|
שתי שאלות יסוד מהותיות בקיום הלאומי הישראלי מציב בפני הציבור בניתוח מקורי, הגיוני ומעמיק, האלוף גרשון הכהן, בספרו "מה לאומי בביטחון הלאומי" שהוא קובץ הרצאותיו במסגרת "האוניברסיטה המשודרת" בגלי צה"ל.
|
|
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי  פטרנו, בלתי-ראוי, שילוך, העדפה וערבות הדדית
|
|
|
|
|
