כל הארץ סערה בעקבות ההצתה של בית משפחת דוואבשה בכפר דומא, דבר שהביא למותו של התינוק עלי בן השנה וחצי ולפציעתם של כמה מבני המשפחה. פיגוע זה הביא לגל של הסתה ושנאה נגד הימין בישראל, אשר נתפס כגורם לפיגוע. יש לזכור ולהבין: מדובר באירועים בודדים שמבוצעים על-ידי אנשים קיצוניים שאינם מייצגים מחנה שלם. הדבר לא סותר את העובדה שיש למצות את מלוא חומרת הדין עם אותם מחבלים.

בהקשר זה, יש לשים לב שרק כעת נעצרו פעילי ימין קיצוניים. השאלה היא, למה לא עוצרים אותם לפני. למה צריך לחכות עד לאחר שמתבצע פיגוע כדי לבצע מעצרים. הדין וההתנהלות שחלים על המחבלים הפלשתינים צריכים לחול גם על המחבלים היהודים. מחבל הוא עדיין מחבל, לא משנה מהי דתו. רצח הוא עדיין רצח, לא משנה מיהו הרוצח ומיהו הנרצח.

במסגרת ההסתה השבוע נגד הימין, נעשתה השוואה בין הטרור היהודי לטרור הפלשתיני. למרות שאותו דין צריך לחול על שניהם, אין הדבר אומר שמדובר בהשוואה נכונה. מי שיבדוק את הערך "טרור יהודי בישראל" בוויקיפדיה, ימצא רשימה קצרה של ארגוני טרור יהודים, ורשימה ארוכה פי כמה של טרוריסטים יהודים בודדים. הדבר מלמד על מיעוט המקרים בהם בוצע טרור יהודי בישראל. לעומת זאת, כאשר בודקים את הערך "טרור פלשתיני", הרשימה כה ארוכה, שיש צורך לחלק אותה לפי עשורים ולפי אירועים משמעותיים. הבדל נוסף הוא יחס ההנהגה לאירועי הטרור. בעוד שממשלת ישראל גינתה נמרצות את הפיגוע בכפר דומא, גורמים פלשתינים מהללים את המחבלים, בבחינת כל המרבה ברציחת יהודים - הרי זה משובח.

הפיגוע הזה הוא שעת מבחן במלחמה בטרור היהודי. הדבר יהווה תשובה ניצחת למקטרגים שטוענים שישראל אינה פועלת בנושא. אולם, לחימה זו צריכה להתנהל במסגרת החוק, כדי שניתן יהיה למצות את הדין כראוי בכל המעורבים בנושא.

בכיר פתח ג'יבריל רג'וב אמר השבוע, שהוא מעודד מהעובדה שהציבור הישראלי גינה את הפיגוע בכפר דומא. עם זאת, הוא אינו מקבל את הודעת הגינוי של הממשלה, שלטענתו מסייעת בביצוע פעולות הטרור ביהודה ושומרון, והביע התקווה שישראל תבין שהאיום על עתידה נובע מהכיבוש ומההתנחלויות.

רג'וב התחיל בדרך הנכונה, ואז סטה לדרך הרגילה. אם היה מסיים את דבריו בכך שהוא מעריך את הודעות הגינוי, היה יכול לקדם את ההידברות בין ישראל לפלשתינים, כאשר הצד השני מבין שישראל מתנגדת לכל סוג של טרור ופועלת נגדו בהתאם. המשך דבריו והטענה שהאיום על עתידה של ישראל הוא מהכיבוש ומההתנחלויות, משאירים את הדברים במצבם הרגיל, כאשר כולם נשארים בעמדותיהם ואינם מוכנים לשבת ולהקשיב.

ישראל הרגיעה השבוע את הרשות הפלשתינית, כאשר הודיעה לה שלא מתקיים מו"מ חשאי עם חמאס על הפסקת אש למספר שנים. אם כן מתקיים או יתקיים מו"מ מסוג זה, מדוע הדבר מפריע לאבו-מאזן? ככל הנראה משום שהדבר הופך את הרשות בצורה סופית ללא רלוונטית. מו"מ מסוג זה מחליש את כוחו של אבו-מאזן כנציג הפלשתינים וכאחראי למו"מ עם ישראל. כדי להחזיר את עצמו לקדמת הבמה, ישנה אפשרות שאבו-מאזן יבחר בדרך שקידמה את החמאס: טרור. פעולות טרור בהשראת הרשות הפלשתינית ובהובלתה, יחייבו את ישראל לפעול בצורה רחבה ביהודה ושומרון, והרש"פ תקווה שהלחץ הבינלאומי על ישראל בעקבות זאת יחליש את עמדתה במו"מ עתידי.

המנהיג הרוחני של אירן, עלי חמינאי, מציע בספרו החדש "פלשתין" את הדרך בה יש לחסל את ישראל. לדבריו, כדי למחוק את ישראל אין לפעול בצורה קונבנציונאלית, אלא באמצעות שרשרת של התקפות בעלות עצימות נמוכה, דבר שיהפוך את החיים בישראל לבלתי נסבלים ויחייב את אזרחיה לעזוב את המדינה. בסופו של דבר ייערך משאל-עם על עתיד המדינה, שיביא להקמת מדינה פלשתינית.

לפי חמינאי, יש שלוש סיבות בגינן יש להשמיד את ישראל: שליטתה על ירושלים, תוקפנותה כלפי מוסלמים ויחסיה עם השטן הגדול, הלא הוא ארה"ב. מעניין לציין שאירן עצמה עונה על שניים מהקריטריונים, כאשר כוחותיה בעירק, בסוריה ובתימן פוגעים במוסלמים, ולאור ניהול קשריה עם ארה"ב במסגרת החתימה על הסכם הגרעין.

הספר הזה הוא נורה מהבהבת נוספת בלוח שלם. בשביל אירן זאת לא תוכנית מגירה, אלא תוכנית ארוכת-טווח שהסרת הסנקציות תסייע לה מאוד. כאשר ביקר הנשיא ברק אובמה ביד ושם במרס 2013, סיפר הרב ישראל מאיר לאו על שחרורו ממחנה בוכנוולד ועל קבלת ההתנצלות על האיחור בשחרור המחנה, מפי חייל אמריקני עשרות שנים לאחר מכן. לקראת סיום דבריו, אמר הרב לאו לנשיא אובמה: "Mr. President, do not be late", כנראה ברמיזה על התוקפנות האירנית והצהרותיה בדבר השמדת ישראל. לאור האירועים בחודשים האחרונים, נראה כי אכן מאוחר מדי וישראל צריכה לסמוך כעת רק על עצמה.

שר החוץ האירני, מוחמד זריף, אמר השבוע שהסנקציות על אירן נהרסו, וכמו שאיש לא הגיב כאשר ארה"ב החלה בסנקציות – איש לא יקבל את החזרת הסנקציות. אמירה זו מבטלת את אמירתם של גורמים מערביים בדבר החזרת הסנקציות על אירן, אם תפר את הסכם הגרעין.

זריף צודק. אף מדינה לא רוצה להיכנס לנושא שוב ולהחזיר את הסנקציות על אירן. איש לא רוצה לחזור לשולחן המו"מ, ואיש לא רוצה לשמוע את ישראל אומרת "אמרתי לכם". נראה שמדובר כעת בקרב אבוד, שהדרך היחידה לפעול נגדו היא מודיעינית. מעקב מודיעיני אחר פעילותה של אירן וחשיפת הפרות ההסכם ברבים, תחייב תגובה עולמית, או לכל הפחות תביא ללגיטימציה להתקפה צבאית נגד מתקני הגרעין במדינה.