כנראה מדובר במאבק הגדול ביותר במזרח התיכון. מאבק שנמשך יותר מאלף שנים, וכעת מובילות אותו אירן בצד השיעי וסעודיה בצד הסוני. עמדותיו של דונלד טראמפ לגבי המזרח התיכון סותרות זו את זו. כך למשל, הוא מודאג מנוכחות והתעצמות דאעש בעירק וסוריה, ויותר מודאג מפעולותיה של אירן. הוא תומך במשטר אסד במלחמתו נגד דאעש, למרות שאסד מקבל סיוע מאירן והדבר מסייע להתחזקות אירן באזור.

דעות אלו מלחיצות את סעודיה, במיוחד לאור דעותיו של טראמפ נגד הממלכה. מאחר שסעודיה מחזיקה בדגל הסונה באזור, יש כאלו שיגידו שמדיניות שלילית נגדה משמעותה מדיניות שלילית נגד הסונה בכללותה. לכן, סעודיה צריכה להיות מוכנה להפתעות ממשל טראמפ, וליצור בריתות של מדינות סוניות שתשמש כמגן מפני מדיניות אנטי-סונית של טראמפ.

כנראה מדובר בבעיה המסובכת ביותר של טראמפ במזרח התיכון. אולם, טראמפ רואה זאת בצורה מאוד ברורה: דאעש הוא האיום האמיתי, משטר אסד נלחם בדאעש ולכן צריך לסייע לו. לדעתו יש להביס את דאעש באמצעות שיתוף פעולה עם רוסיה. הבעיה המרכזית בשיטה זו, היא שרוב פעילותה האווירית של רוסיה איננה נגד כוחות דאעש, אלא נגד כוחות האופוזיציה בכללותם. כמו-כן, אי-אפשר לשכוח שגם אירן מעורבת בלחימה, כאשר היא מעבירה אספקה ונשק למשטר, והורתה לחיזבאללה להילחם עבור המשטר נגד כל גורמי האופוזיציה, כולל דאעש.

לשיתוף הפעולה יש בעיות רבות, כמו למשל חיזוק אירן וחיזבאללה, הוא מעלה את האפשרות לפיגועים של דאעש נגד מטרות מערביות, יש לו השפעה על יחסי ארה"ב עם המדינות הסוניות באזור ועוד. דאעש הוא אכן בעיה גדולה ביותר, אולם על טראמפ להבין טוב את מפת האינטרסים בלחימה בסוריה כדי להביא לסיום המהיר והאופטימלי ביותר שלה.

היחסים בין מצרים וטראמפ החלו ברגל ימין, כאשר טראמפ ביקש מנשיא מצרים עבד אל-פתחי א-סיסי לדחות את ההחלטה נגד ההתנחלויות במועצת הביטחון. א-סיסי נענה לבקשה, אולם מדינות אחרות שהיו חתומות על ההחלטה הן אלו שהביאו אותה להצבעה. טראמפ וא-סיסי מסכימים על עוד נושאים, כמו החשבת האחים המוסלמים כארגון טרור והתנגדותם להסכם הגרעין עם אירן. הרחוב המצרי חלוק בנוגע לבחירתו של טראמפ. רוב תומכיו של א-סיסי מברכים על כך. לדעתם, הילרי קלינטון תמכה בשלטון של האחים המוסלמים. רבים מהם אמרו שטראמפ הוא הרע במיעוטו.

לאור דעותיהם הדומות במספר נושאים, נראה שבחירתו של טראמפ תטיב עם מצרים ועם א-סיסי. לאחר שנים של ירידה בכוחה של מצרים כאחת המדינות החשובות בעולם הערבי, כעת עומדת בפניה הזדמנות לשקם את מעמדה ולחזק את הקשר עם המערב.

כמו במקומות רבים בעולם, בירדן קיבלו בתדהמה את בחירתו של טראמפ לנשיאות. בתקופת כהונתה של קלינטון כמזכירת המדינה, היחסים בין ארה"ב לירדן התהדקו, ובירדן העריכו שבחירתה תביא לחיזוק היחסים בין המדינות.

מאז שנכנס לתפקיד בשנת 1999, הצליח המלך עבדאללה לחזק את הקשרים האסטרטגיים בין ירדן לארה"ב, וקיים קשרים טובים עם הנשיא ג'ורג' בוש הבן והנשיא ברק אובמה. מאחר שעמדות רבות של טראמפ בנוגע למזרח התיכון עדיין לא ידועות, ישנה מחלוקת האם היחסים בין המדינות יתדרדרו.

חשש אחר של ירדן נוגע לירושלים ולהתנחלויות. בעוד שממשל אובמה ראה את ההתנחלויות כבלתי חוקיות, טראמפ לא רואה זאת ובעיני ירדן המשמעות יכולה להיות הסוף לפתרון שתי המדינות. עמדת טראמפ בנוגע למזרח ירושלים מדאיגה אותה במיוחד, מאחר שמשנת 1994 ירדן נחשבת כאחראית על המקומות הקדושים לאיסלאם, כולל הר-הבית. מדיניות שונה של טראמפ בנושא תהווה אתגר עבור ירדן.

בישראל יש תקווה רבה מממשל טראמפ. הממשלה הימנית ביותר תעבוד מול מי שכנראה ייחשב כנשיא הכי פרו-ישראלי. היו שתי מחלוקות עיקריות בין ממשל אובמה לממשלת ישראל: הסכם הגרעין עם אירן והסכסוך הישראלי-פלשתיני. טראמפ לא הגיב רבות בנוגע לסכסוך. מאחר שהלגיטימציה של אבו מאזן נמוכה מתמיד, הנושא הדחוף יותר הוא הסכם הגרעין.

בנושא זה, יש לזכור שטראמפ לא יכול פשוט לבטל את הסכם הגרעין עם אירן, מאחר שההסכם לא נחתם מול ארה"ב לבדה אלא מול עוד מדינות. הוא כן יכול לאכוף אותו בקפידה ולהגיב בחריפות על הפרות. בנושא הסכסוך הישראלי-פלשתיני, טראמפ יכול לאשר לישראל לבנות ביהודה ושומרון, דבר שיתקבל בהתנגדות בקרב מדינות רבות. דבר זה גם יפעיל לחץ על בנימין נתניהו להתחיל ולבנות, דבר שהוא כנראה איננו שש במיוחד לעשות.