חנה סנש נולדה ב-17 ביולי 1921 בבודפסט, בירת הונגריה.
אביה, בלה סנש היה סופר ועיתונאי ידוע, והוא נפטר בילדותה.
כשהגיעה חנה לביל 17 (1938), הגיעה למסקנה שעליה לעזוב את הונגריה, ארץ הולדתה, ולנסוע לארץ ישראל.
היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד, במטרה לקבל אישור כניסה לארץ ישראל. בשנת 1939 עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך לארץ ישראל.
היא למדה בנהלל עד 1941 והצטרפה לקבוצת צעירים שבנו את קיבוץ שדות ים ליד קיסריה.
בהמשך פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, במטרה לקחת חלק במאבק למען הצלת יהודי אירופה.
ב-1943 עברה מבחנים ובדיקות והתקבלה כמתנדבת לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה.
במרס 1944 צנחה חנה עם חבריה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי. במשך 3 חודשים שהו הצנחנים בתקווה לסיוע של הפרטיזנים המקומיים כשהתכנית היתה להכנס להונגריה, וזאת ללא תעודות מזויפות, שבסופו של דבר לא סופקו כפי שתוכנן. חנה דבקה במשימה, חצתה את הגבול ביוני 1944, ומיד נתפסה על-ידי חיילים הונגרים ונשלחה לכלא בודפסט. היא הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה גם בבגידה במולדת.
חנה כפרה בהאשמות שנגדה, וזאת משום שלא ראתה עצמה כהונגריה אלא כישראלית, ונלחמה על זהותה זאת, למרות שידעה כי היא עלולה לעמוד בפני גזר דין מוות, שאכן מומש. ב-7 בנובמבר 1944, כשהיא בת 23, הוצאה חנה סנש להורג.
חנה סנש כתב בין היתר שני שירים מפורסמים אשר הולחנו בהמשך: "אשרי" ו"הליכה לקיסריה".
