כשאנחנו יוצאים מן הסוכה בתום ימי החג, אנחנו אומרים בתפילתנו בתחינה ובבקשה: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְי אֱלוֹהֵינוּ ... כְּשֵׁם שֶׁיָּשַׁבְנוּ בְּסֻכָּה זוֹ, כֵּן נִזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לְשֶׁבֶת בְּסֻכַּת הַשָּׁלוֹם, שֶׁתִּפְרוֹשׁ עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ ...". הכמיהה לשלום מהדהדת בתפילה, בה אנחנו מביעים את כל מאוויינו ואת כמיהתנו לעתיד - עתיד של שלום. חג סוכות שלי הוא חג של אַהֲבַת הַשָּׁלוֹם, אותה אנחנו מבטאים ברטט וברגש בראש השנה.
אחד ממנהגי חג סוכות שכובש אותי הוא מנהג האושפוזין. בנוסף לאורחים הממשיים המוזמנים לסוכה, אנחנו מזמינים לסוכה אורחים רוחניים - אלה הם האושפוזין. ביום הראשון אנחנו מזמינים את שרה ואברהם אבינו, ביום השני - רבקה ויצחק, ביום השלישי - לאה ויעקב, ביום הרביעי - רחל ויוסף, ביום החמישי - מרים ומשה, ביום השישי - שפרה, פועה ואהרון וביום השביעי - רות ודוד. גם כשמזמינים את האורחים הרוחניים ההזמנה מלווה בתחינה המובעת בתפילה: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְי אֱלוֹהַי...שֶׁתַּשְׁרֶה שׁכִינָתְךָ... וְתִפְרוֹשׁ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמְךָ...". שוב חוזרת ונשנית הבעת כמיהה לשלום הבוקעת מהסוכה, סוכה המייחלת לייצב עתיד של שלום.
אני נלהב מכמה אורחות רוחניות, המכניסות לסוכה שלנו עולם ערכים מוסרי ואנושי כדוגמת האורחת רות המואבייה, מי שסעדה את נעמי ברעות מרגשת, בתקופה שעולמה של נעמי חרב עליה. אנחנו מכניסים לסוכה את רוחן של המיילדות שפרה ופועה, המסכנות את חייהן בהפרת צו מלוכני רודני ואכזרי רק כדי לתת חיים לילדים, שיצאו מרחם אם יולדת וגזר דין המוות מרחף עליהם. במלחמה על חיי הילדים העבריים ניצחה הנחישות של פועה ושפרה את אימת המוות. זה כבוד גדול לארח בסוכה ביום החמישי של החג אורחות רוחניות כדוגמת שפרה ופועה.
טרם כניסת חג סוכות, בקריאת "שירת האזינו", אותה אנחנו קוראים בפרשת השבוע, מייחל עם ישראל למהות השמימית, שתנווט את מהלכי חייו, והאפיונים אותם מבקש העם לאמץ מאותה המהות השמימית - "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" ("דברים", פרק ל"ב, פסוק ה').
בפרשת השבוע, שתלווה אותנו בימי שבתנו בסוכה בימי חג הסוכות, נקרא בספר "דברים" פרק ל"ג פסוק ד': "בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עַם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׁרָאֵל". לַיַּחַד הזה אנחנו מייחלים היום כהכרח קיומי לחיינו ביושבנו בסוכות רק כדי שנצליח לחלץ את עצמנו משרטון האיבה והשנאה, משרטון הפיצול והפילוג, עליו עלינו בשנים האחרונות. זה השרטון המדמם משנאות ומאיבות המאיימות על קיומנו בארץ הזו. מי ייתן וביטויי הַיַּחַד יהיו מלווים בברכה, שמשה רבנו בברכתו לשבטי ישראל הרעיף על הבן יוסף, שארצנו תהיה תמיד מבורכת גם מהשפע הנובע "מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטַּל... וּמִמֶּגֶד תְּבוּאַת שֶׁמֶשׁ ...וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ..." ("דברים", פרק ל"ג, פסוקים י"ג- י"ד). הֵעָדֵר הַיַּחַד, השנאות והאיבה הפנימית כבר היו גורם משמעותי מצער בחורבן חיינו הלאומיים בשנת 586 לפני הספירה ובשת 70 לספירה. ולמען קיומו של ביתנו הלאומי השלישי עלינו לממש את היחד העולה מהביטוי של פרשת השבוע - "בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עַם יַחַד..." (שם, פסוק ד').
