הלילה הזה הוא הרבה מעבר לניקיונות, למאכלי גורמה, למלבושים חדשים, לכלים נאים והדורים, לביקור הדודה הנשכחת ולחיוך המנומס לשמע הבדיחה שסבא מספר בדיוק באותו מקום בהגדה, בכל ליל סדר, כבר עשרים שנים.
הלילה הזה הוא אנחנו, החוליה המצטרפת לצועדים בתימהון ביבשה בתוך הים, בקריעת ים סוף, לאוכלי לחם העוני שלא תפח, לחוזים בניסים גלויים המתרחשים אל מול עיניהם, לעומדים איתן מול עשר המכות.
הלילה הזה הוא אנחנו, עם עבדים מזה רעב, מוכה, חבול ומובס, העומד לרגלי הר סיני העשן וכאיש אחד בלב אחד זועק "נעשה ונשמע", אוסף שבטים שהתלכד לכדי עם, העם היהודי שהביא לעולם את הצדק, החרות והמוסר האנושי.
הלילה הזה גם כשבלב מקנן לו הצער והכאב, גם כשהנפש הומיה בגעגוע ומוצפת בזיכרונות, הלילה הזה, לפני, אחרי ותוך כדי, נזכור את הנופלים, את הפצועים, את החטופים, את העקורים מביתם, הלילה הזה נזכור כי עמדנו בסערות הזמן ושרדנו בעוז ובחיל את ימי הסופה והסער שליוו אותנו מיום עומדנו על דעתנו והופעתינו על הבמה כעם.
הלילה הזה הוא הלילה של העברת הלפיד, העברת והבערת אש התמיד מאב לבנו, הסיפור היהודי עתיק היומין שלנו, הלילה הזה הוא והגדת וכל השאר תפאורה מכוונת.
הלילה הזה נשאל מה נשתנה ונדע שהרבה מדי השתנה ועתיד להשתנות, ניזכר שעבדים היינו לפרעה במצרים והיום בני חורין בארץ ישראל, נהרהר אודות ארבעת הבנים המסמלים את הצבו"ר, ר"ת - צדיקים בינוניים ורשעים, שבעם ישראל, הלילה הזה נפגוש באבות האומה, באברהם, יצחק, יעקב.
הלילה הזה נשיר בהתרגשות את מילות ההגדה העתיקות שנדמה כי נכתבו על-ידי משורר נבואי בן זמננו, "והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שסכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", כבנים נאמנים למי שאמר והיה העולם ניחשף ליד החזקה והזרוע הנטויה שהפעיל צור ישראל נגד מבקשי נפש בניו.
הלילה הזה נפגוש בחכמי הדורות, מאורות האומה, הפנסאים המאירים לפני המחנה, נפגוש את רבי עקיבא, את רבי אלעזר, את רבן גמליאל ורבי טרפון, לו יהיו אלה מופת חיינו, דיינו.
הלילה הזה נחוש כאילו אנו יצאנו ממצרים, אנו שבענו מרור, אנו משוררים הלל ושבח למצילנו מיד הנוגשים מבקשי מותנו. לצד המרור נטעם מהחרוסת, ימי המתיקות והמרירות ממאפייניו של העם, ממאפייני היהודי אשר מבקש לשבת בשלווה וקופץ עליו רוגזו של הצר התקופתי.
הלילה הזה נמזוג ארבע כוסות יין, נשתה כבני מלכים בהסבה, נחוש בני חורין, נשפוך חמתנו על הגויים אשר לא ידעו מיהו מלך מלכי המלכים, נשיר בקול גדול את "אחד מי יודע", וכולם יודעים את כל 13 הקטעים שבשיאם "אחד אלוקינו בשמיים ובארץ".
הלילה הזה נקרא את חד גדיא, נשיר בשמחה 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה' לשנה הבאה עם כל החטופים חיים ובריאים, לשנה הבאה עם כל הפצועים המשוקמים, לשנה הבאה עם כל היתומים והאלמנות, לשנה הבאה עם כל העקורים בבתיהם, לשנה הבאה במדינת ישראל ללא דם ואש ותימרות עשן.
הלילה הזה הילדים המתוקים יחפשו את האפיקומן, ילדים אחרים יחפשו את אבא, את אמא, את הסבא והסבתא, את האחים, את החברים, את החצי השני שיותירם לעד כמצה שבורה, אפיקומן.
הלילה הזה, כמאמר רבי שלמה איבן-גבירול, "אמסוך בדמי דמעי, אמזוג דמעי בייני", הלילה הזה ממשיכים לכתוב את הסיפור היהודי, הסיפור הלאומי, סיפור הגבורה של עם הנצח, הלילה הזה כולו והגדת.
