|
בכיתה המורה אומרת לו: "אם בחרת בשם המיוחד הזה בוודאי יש לשם איזה מובן סמוי, אפילו סודי, שאתה בעצמך עוד לא יודע מהו"
|
| ▪ ▪ ▪ |
התחלת הספר אומרת הכול:
"לפני שהכול מתחיל
הוא חולם שהוא חופר מנהרה באדמה הקשה
כדי להגיע אל הים. כורע על ברכיו וחופר בעקשנות".
גיבור הספר חבקוק נשקף כחידה כבר מן השורות הראשונות, והתחושה היא של הוויה בראשיתית, הוויה חלומית. מקומו הפלאי בעולם מתחזק כאשר אמו מבשרת לו: "איזה מזל יש לך, שאתה יכול לבחור לך את השם שלך" - עמוד 14.
בכיתה המורה אומרת לו: "אם בחרת בשם המיוחד הזה בוודאי יש לשם איזה מובן סמוי, אפילו סודי, שאתה בעצמך עוד לא יודע מהו".
ככל שאנו נסחפים אחר העלילה הקסומה, אנו מפליגים אל ים נעלם, מבינים שלפנינו דרמה של חיים ושירה, חיים ושפה, חיים והשראה. דף אחר דף נקרעים מסכים, והסודות משמעם - הבנת נפלאות העולם, נפלאות היצירה.
העלילה אינה עלילה שגרתית, זו עלילה רוחנית - ודמות הפלאי חותרת להבנת הרובד הנסתר שמעבר למציאות. הזירה שבה האמן מבטא את המציאות יש בה הרבה בדידות, אבל יש בכוחו של הכותב כוח מיוחד, העוצמה לחשוף את הפשר, את מה שאינו נראה:
"הוא לא זוכר את הזמן שהיה לפני שלמד להתבונן ולראות את העולם או להבין את משמעותו" - עמוד 73.
אט אט מתברר החיבור בין הזמן לבין השפה, בין הים הנחשק לבין המילים: "כשחשב מה דחף אותו לחפור מנהרה לים שלו או לפזר מילים במרחב הלבן והאינסופי של הדף - עוטפת אותו שתיקה עמוקה ומנחמת".
כשאתה כותב על ספר עלילתי רגיל, אתה מחפש קשר בין דמויות מפנים בעלילה שמאירים שינויים בעולמם, מנסה לבאר סמלים ומוטיבים שמגלים סודות מאחורי התרחשויות. בספרה של רבקה רז אנו חשים תחושה של טרום ספרות, טרום שירה.
הדרמה של הספר 'אני חבקוק' מנסה לטלטל מושגי יסוד בחיי יחיד, בחיי רבים. מה משמעות המילים 'שפה', 'ספר', 'שיר', 'זמן'? בתקופה של כתיבה שהולכת ומאבדת את הפלאיות שבשפה, של מחיקת ממדים מיתיים בספרות - יש כאן ספר שיש בו מגע בפלא.
אנו רגילים כבר לתרבות שהולכת ומאבדת את העומק שבמילים, בשפה. רבים חיים במחוזות שבהם אפשר להתרווח עם המילים 'מדהים', או למחוק את הדיוק בביטוי באמצעות 'כזה' או 'כאילו'. חבקוק בא להזכיר לנו שיש מנהרה שחותרת אל הים הגדול. להבין את העומק, את המשמעות, לחוש שוב ושוב את ההרפתקה לקראת בראשית חדשה.
חיפוש אחר הרבדים המיתיים
הקשר בין חבקוק לעולם השירה מתברר כחיבור של הוויות יסוד זו לזו. החיים שלו אינם משלימים עם אובדן התחושה המיתית של המציאות, והשאיפה העזה היא להחיות מחדש את שפת הסמלים, את המפתח להבנת הסמלים המשותפים של המציאות. ההתמדה מאפשרת ליוצר לראות את הפשר המחבר בין הדברים, את הדרך:
"ממקום מושבו הוא רואה גיליון נייר מודפס שמהגיח מתוך דפסת הצבע החדשה.
הוא קורא:
אדם המתבונן בשולחן ורואה את העולם
הוא זה שיכול לראות את הדרך".
עמוד 65.
העלילה מפליגה אל הים הנסתר, אל השירה הסודית, ואנו נוגעים בשאלה העמוקה: האם התרחקנו, האם אפשר שהשירה תיכתב לאחר שאיבדנו את המפתחות לרבדים הפנימיים, למרתפי התודעה, לאבן השתייה של העולם?
ספרות רגילה מטיילת בעולם של נופים ורחובות ופעולות - והקריאה בספר 'אני חבקוק' מקנה לקוראים תחושה שהם ברכבת השטה מעל לדברים, מנסה לתת משמעות לרוחניות שבחיינו. המשורר הכותב מבקש שנבין מה עומד מאחורי הממדים הלא נראים האלה.
"הוא יושב ליד שולחן הכתיבה,
ליד חלון המרפסת הגדול,
עיניו בוהות בגיליון נייר לבן המונח לפניו
ובעיפרון מחודד דק דק חוצה את הנייר באלכסון.
איזה שיר ייוולד היום? שואלת השירה".
עמוד 56.
עולם היצירה הוא עולם קסום, עולם של רואים ואינם נראים. השפה והשירה בעולמו של חבקוק בודקות את גבולות יכולתן. זו הצטרפות אל גיבור חידתי, ואנו נלווים אליו במסע להבנת המעמקים, צוללים אל הים, ולרגעים אנו חשים כמהלכים על תהומות לעבר שפה המחפשת את חייה. את האתגר להעצים את חלומותיה.
"הוא מהרהר כי בעולם
שבו משורר רואה ולא נראה,
שומע ולא נשמע,
הוא חופשי לומר
בעוז ובלא חשש
כל מה שמתרוצץ על לשונו,
ובכל דרך שיוצאת תחת עטו".
עמוד 51.
עלילה טרופה - המתח בין השירה לשפה
הדרמה של הספר 'אני חבקוק' היא דרמה ארס פואטית, והחיפוש מבקש להעניק לנו את מקומה וייחודה של ההשראה, הכתיבה, הספרות - וממילא מוּאר באור פלאות הקשר בין השפה לבין המשמעות, לבין ההגות. יש רטט בין השורות, שבה ועולה התהייה על חיינו.
"הוא לא זוכר את הזמן שהיה
לפני שלמד להתבונן ולראות את העולם
או להבין את משמעותו
כאשר מחשבות או חלומות או ריבוי עולמות
בתוכו דוחפים זה את זה
וכל אחד מהם נאבק לעמוד בראש.
בעודו מנסה לשחזר מה היה משקלו של הזמן
מה הייתה מידתו או השפעתו או משמעותו
כשחשב מה דחף אותו לחפור מנהרה לים שלו
או לפזר מילים במרחב הלבן והאינסופי של הדף -
עוטפת אותו שתיקה עמוקה ומנחמת".
ההבקעה בדרך אל הים, יש בה עוצמה ויש בה נחמה. ההתבוננות בעולם מנסה לפענח את הזמן, את המשמעות. הספר 'אני חבקוק' הוא כעין משב רוח מרענן ביחס אל השפה, בדיאלוג בין היוצר לבין נפלאות היקום שמסביב. ולעתים הפלא הוא בדברים הפעוטים ביותר. השירה והיצירה יודעות לחשוף את הקסם שמעבר. את הנשגבות גם בדברים הטריוויאליים ביותר.
בתקופה שבה השירה והספרות כה התרחקו מעולם הפלאים והסודות - אכן נפשנו צמאה לעולם החידה והפלאות. אנו נזכרים לרגעים בילד ביאליק הנמלט מן השפה היומיומית ומוצא דרכו אל הוויות פלאיות, לומד לראות לגנזיה של הבריכה, לסודותיהם של הצפרירים. זו אותה חתירה לחפור מנהרה אל הים הגדול, להבין את הכבשן הפנימי של הרוח, של היצירה. בחלק מן העלילה אנו עדים למאבק המתמיד בין קיום לבין כיליון, בין ארוס לבין תנאטוס. אבל יש תקווה, השירה תמיד תדע לקום ולהפיח חיים. יש בה כוחות להבין את משמעות החיים. יש לה חרות לגלות עולמות.
"ואף על-פי כן, העובדה שמלחינים, סופרים ומשוררים
מוסיפים ליצור על-אף הערמות ההולכות וגדלות
של כתבי יד שאיש לא שם לב אליהם,
היא הידיעה המשמחת והאופטימית ביותר.
שהוא מסוגל להעלות בדעתו".
דרכה של השפה להבקיע ולנצח
מה משמעה של האמנות? האם יש לה דרך להבקיע אל עולמות מֵעבר? האם יש לה כוח להוביל, או שמא המשורר נאבק למען גילוי העולם, אך שכרו יוצא בהפסדו והוא נותר בודד?
המשוררים והסופרים אינם נחים לרגע, כחבקוק הם חופרים וחותרים, דרכם לגעת בנגלה ובנסתר יש בה מעין דרך למדוד את ההוויה, לעצב את טיב עמידתנו בעולם. יש פרקים בעלילה, שאנו חשים את המתח בין השאיפה והחלום לבין היכולת להשיג את המטרה. 'אני חבקוק' רואה את החתירה המתמדת, את השפה שתבקיע ותנצח. הקסם ימלא את חיינו. הלב יבקש את הספר הבא.
" ואף על-פי כן ולמרות הכול
הוא יוסיף לכתוב את שיריו,
ואולי בקרוב יראה אור ספרו הבא".
אכן היצירה היא אף על-פי כן, יש בה רטט מתמיד בין השגרה לבין הפלא, בין המחסור לבין ההרמוניה, וראו כיצד הדברים משתקפים בנפשו של חבקוק:
"המשפט לפיו "צריך משורר כדי לחשוף את ההרמוניה
שבין אדם לבין עולם", לא מרפה מחבקוק.
האם מילים יכולות לא רק לחשוף - אלא גם ליצור - הרמוניה?".
ואכן לקראת סיום הספר אנו זוכים למניפסט הזה:
"רגע לפני הסוף:
אולי, אולי,
הוא חושב,
יהיה בכוחן של מילים,
להאיר את הקסם שבחיים".
עמוד 239
|
