כך מפקירה ישראל את תושבי הקו הירוק

התושבים לאורך הקו הירוק לשעבר, מופקרים כבר תקופה ארוכה לחסדי שכניהם הלא יהודים ביישובים הסמוכים. ביטחונם היה למרמס.

באותו זמן ממש, אומר צה"ל למערכת הביטחון ולממשלה כי הוא יכול לקצר את משך השירות באופן משמעותי (בלמעלה מ-10%).

אם אכן יש בצבא עודף כוח אדם, מדוע לא להפנות אותו, או חלקו, תמורת שכר סביר, לשמירה על אזורי השכנות (הלא טובה) האמורים?, מדוע אזרחים ישראלים בישובים היהודיים, שבתיהם, משקיהם וביטחונם האישי, נפגעים יומיום, לא יזכו לתנאי חיים הוגנים? מדוע לא תפעל המדינה להחלת ריבונותה המלאה, להפסקת התנכלויות - הביזה הללו מצד השכנים, הלא יהודיים? ובקיצור מדוע לא יוקם מעין "משמר הגבול ב'", להקנות יותר ביטחון אישי ליושבי האזורים האלה?. להלן הצעה העשויה לשנות מצב עגום זה, וגם תאפשר לצמצם סוף סוף, את גניבות הנשק מצה"ל.

שתי התופעות האמורות הן בחזקת "כלים שלובים". הן קשורות ללא הפרד, האחת בשניה.

במשרד הביטחון התקיימו זמן רב דיונים בשאלה אם לצמצם את משך שירות החובה לגברים ולהעמידו על 32 חדשים בלבד. בכך יחסך, בעידן של "איפה הכסף", סכום גדול (כמיליארד וחצי שקלים), תרומתו של המשרד למאמץ החיסכון הכללי. ביום שני אישר שר הביטחון הצעה זו. היא תכנס לתוקפה בעוד שנתיים. ותיועד למתגייסי חודש יולי 2015.

הפגיעה המתמשכת בחקלאים הישראלים בכלל ובתושבים הגרים במושבים ובקיבוצים השוכנים לאורך הקו הירוק לשעבר. מתגברת, בהעדר התארגנות משטרתית מתאימה. גנבים המצוידים בנשק (שנבזז מהנשקיות במחנות צה"ל), עושים בנכסיהם של התושבים ובבתיהם כבתוך שלהם. לעיתים נגנבים, לאור יום, פריטים יקרים, כולל רכבים, ציוד חקלאי רב ערך, מקנה רב, ואף עדרים שלמים, חמרי דישון וכמובן ציוד ביתי רב. ובקיצור: הכל גניב. אהוד במיוחד על הגנבים ציוד אלקטרוני הכולל מסכי טלוויזיה, מחשבים, ומכשירים סלולאריים.

גניבתו של רכוש כזה אף גורמת לנזקים לא רק לבעליו, אלא גם, במקרים לא מועטים, למערכת הביטחון (ועדיין לא ידוע הקפם האפשרי של הנזקים האלה). יש ישובים שהקימו "משטרה פרטית" בעצמם ולעצמם, כדי לצמצם תופעה הרסנית זו. כולנו זוכרים את גניבת מחשבו האישי של הממונה על ענייני הגרעין במשרד ראש הממשלה. הגר, גם הוא, כקצינים רבים במיל. באזורים האמורים. כל זה גורם להתערערות הביטחון האישי של התושבים.

רק כאשר פריצה כזו מלווה ברצח, מגיע מקרה זה לידיעת הציבור.

תושבים בחבל לכיש למשל התלוננו בתקשורת כי באחרונה הפכו חייהם לגהנום. הם חשופים לגל של גניבות הגובל לעיתים בהתעללות של ממש, כאשר הם מנועים, בשל אימת בתי הדין שלנו, להגן על עצמם. וכרגיל, המשטרה מגיעה באיחור רב, או שאיננה מגיעה כלל. לעיתים היא נוטלת לחקירה את... הנפגע דווקא... לעיתים הוא גם זה שמועמד לדין, בגין שימוש לא חוקי בנשק... אכן גם תופעות אלו היו, והן חוזרות ונשנות

מצב קשה זה משתלב עם העובדה כי למשטרת ישראל חסרים כעשרת אלפים שוטרים, כדי שניתן יהיה ליצור רמת ביטחון סבירה לציבור.

במקביל לידיעות האמורות, מתרבות הידיעות על ביזת נשק במחנות צה"ל, מדובר בגניבות בהיקפים גדולים מנשקיות במחנות שונים. אחרי כל אירוע כזה, הזוכה לטיפול תקשורתי, מודיע צה"ל כי המחדלים יתוקנו. כעבור מספר שבועות אנו כבר שומעים על מחדל חדש. דומה, במקום אחר. עניין עגום זה משדר רפיון ואזלת יד הן בהגנה על תושבי הספר לשעבר והן בעצירת הזליגה המתמדת והמסוכנת של נשק מהצבא.

ונחזור לפתיח של מאמר זה: אם לצבא עודף בכוח אדם כפי שמתברר, יש להפנות חיילים אלה, העומדים להשתחרר,להקמת כוח מיוחד להגנה על יושבי אזור הספר.

במערכת הביטחון טרם הפנימו את העובדה שיש לחזור עכשיו, ומהר, לנושא של ביטחון הפנים. לפני שהמצב הקיים יהפוך לסוגיה ביטחונית מובהקת.