"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ - תִּשְׁכַּח יְמִינִי תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" - פסוק זה הלקוח מספר תהילים מדבר על היהודים הגלותים, היהודים אשר זוכרים את החורבן ומתגעגעים אל ארצם ובעיקר אל עיר הקודש, ירושלים. אלה גולים אשר נשבעים לזכור לעד את ירושלים ולהעלות אותה על ראש סדר העדיפויות שלהם- להעלות את הזיכרון העצוב של ההרס גם ברגעי שמחה.
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" - פסוק זה גם הוא לקוח מספר תהילים וגם הוא מדבר על היהודי הגלותי(במקור על היהודי הגלותי לאחר חורבן בית ראשון) אשר מתגעגע לארץ ישראל, לירושלים וליהודה, לביתו ולמולדתו.
הגלות הפיזית והנפשית
המצב שלנו היום איננו דומה למצבנו פעם, למצבנו בתקופה שאותם הפסוקים נכתבו- היום חזרנו לארץ ישראל(לחלקה לפחות) ואף הקמנו בה מדינה ריבונית בעלת צבא ואמצעים שמאפשרים לה להגן על עצמה ועל יושביה.
על פניו, עושה רושם שיצאנו מהגלות אך האם המצב באמת כזה? האם איננו נמצאים בגלות עוד? במאמר זה נבדוק מספר מקרים שקרו מאז חזרתנו ארצה ואת הקשר שלהם לגלותנו, נבדוק האם באמת יצאנו מגלותנו.
גוש קטיף כמקרה בוחן
בעוד פחות משבוע יעברו שמונה שנים מאז חורבן גוש קטיף, יעברו שמונה שנים, שמונה שנים להרס חבל ארץ שהופרח בעבודה קשה ותחת מצב ביטחוני רעוע, הרס של חלק מארץ ישראל, הרס של משפחות רבות.
לא גורשנו מאותו הגוש בשל מלחמה מול מדינה זרה אלא גרושנו משם בחסות המדינה שבנינו כאן, בחסות הממשלה שעמדה בראשה.
יהודה ושומרון כמקרה בוחן
ביהודה ושומרון אנחנו נמצאים בבעיה, אומנם חזרנו לחבלי הארץ הללו, הצלחנו להקים שם יישובים רבים אך עד כה לא החלנו באופן רישמי כל ריבונות בחבלי הארץ הנ"ל, המדינה שלנו, מדינת היהודים לא מוכנה להחיל את החוק הישראלי ואת הריבונות הישראלית על אותם השטחים.
בנוסף, המצב הביטחוני בשנים האחרונות ביהודה ושומרון התדרדר בצורה חמורה, ניתן לראות הפרות סדר רבות, זריקת בקתבים ואבנים על אזרחים ועל כוחות הצבא והמשטרה.
דרום תל אביב כמקרה בוחן
דרום תל אביב הינו אזור מרכזי במדינת ישראל, אזור שחיות בו אוכלוסיות מוחלשות שבשנים האחרונות נחלשות עוד יותר וזאת בשל אוזלת ידה של מדינת ישראל בזמן שהיא מכניסה לאותם האזורים מחפשי עבודה-מסתננים מאפריקה אשר ברובם עושים שם בעיות לאוכלוסיות המוחלשות.
עבירות המין הקשות והגנבות הפכו כבר לדבר שבשגרה בדרום תל אביב ומדינת ישראל אינה מצליחה או אינה מנסה לעשות דבר בנידון בטווח זמן המיידי למיגור הפשיעה והאלימות.
הסקת מסקנות מהמקרים הבוחנים
אומנם חזרנו מהגולה והצלחנו להקים מדינה אך ניתן לראות מהמקרים המפורסמים מעלה כי במובן הרוחני אנחנו עדיין גולים. אומנם חזרנו פיזית לארץ אך נפשית אנחנו עדיין בגולה, את זה ניתן לראות בשל הסיבות הבאות:
- גוש קטיף: עצם העובדה שעקרנו את עצמנו מחבל ארץ שהיה בידנו והבנו אותו במתנה לאויב שלנו מראה כי התפיסה שלנו עדיין גלותית, מראה כי אנחנו עדיין לא מצליחים לחיות תחת ריבונות וחוקים משלנו ושלפעמים אנחנו מוכנים לוותר על ארצנו מולדתנו ולהביא את החורבן לדלתותינו ללא עזרה ממישהו אחר.
- יהודה ושומרון: עצם העובדה שהצלחנו לחזרו לחבל ארץ שלנו ולא החלנו עליו ריבונות באופן אוטומטי מראה את התפיסה הגלותית שלנו, מראה כי אנחנו עדיין לא מאמינים שבאמת חזרנו לפה, שאנחנו עדיין לא יכולים לקבל את העובדה שחזרנו ארצה- שחזרנו לשלוט על חלקים מהארץ הזאת.
- ביטחון רעוע: איננו מצליחים(לעיתים בשל שיקולים פוליטים כאלו ואחרים) להשליט סדר וביטחון לציבור, אנחנו רואים את זה ביהודה ושומרון ואנחנו רואים את זה בדרום תל אביב, עצם העובדה שהמצב כזה מראה על תפיסה גלותית- על תפיסה של "איננו בעלי הבית"-שכן, הדבר הראשון שחשוב במדינה, בריבונות היא שליטה על השטח, היא הביטחון האישי של כל תושב ותושב במדינה, אם המדינה לא יודעת לעשות זאת כנראה שהריבונות שלה חלשה ואם אינה עושה זאת משיקולים פוליטים, כנראה שעדיין לא קלטה כי היא הריבון של השטח.
לסיכום
הציטוטים שצוטטו למעלה עדיין רלוונטים ואולי אף רלוונטים מתמיד, אולי חזרנו הביתה לארצנו אך איננו מצליחים לנהל אותה, התפיסה שלנו הינה גלותית.
אז נכון, אנחנו לא יושבים "על נהרות בבל" ובוכים, אנחנו יושבים בארץ ישראל ובוכים ודבר זה גרוע עוד יותר.
