תרופות לסוכרת לוו בפחות אשפוזים פסיכיאטריים בקרב חולים עם סכיזופרניה

מחקר בקרב 70,257 מבוגרים עם סכיזופרניה וסוכרת מסוג 2 מצא כי התחלת טיפול בתרופות ממשפחת GLP-1 הייתה קשורה לפחות אשפוזים פסיכיאטריים ופניות למיון ● ההבדלים נמצאו גם בהשוואה לשתי משפחות אחרות של תרופות לסוכרת ● מדובר במחקר תצפיתי, שאינו מוכיח שהתרופות משפרות את תסמיני הסכיזופרניה או מונעות החמרה

עידן יוסף חדשות תגובות

תרופות ממשפחת GLP-1, המשמשות לטיפול בסוכרת ובהשמנה, עשויות להציע תועלת נוספת לאנשים המתמודדים עם סכיזופרניה וסוכרת מסוג 2. מחקר גדול מצא כי התחלת הטיפול בהן הייתה קשורה לצורך מופחת באשפוז פסיכיאטרי ובטיפול דחוף בחדר מיון.

העבודה, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת דיקין באוסטרליה, פורסמה באינטרנט ב-14.10.26 בכתב העת The Lancet Psychiatry. החוקרים ניתחו רשומות רפואיות מארצות הברית, אך לא הקצו את המשתתפים באקראי לטיפולים. לכן הממצאים מצביעים על קשר סטטיסטי, ולא על השפעה טיפולית מוכחת.

יותר מ-70 אלף חולים, מעקב עד שנתיים

במחקר נכללו 70,257 מבוגרים שאובחנו הן עם סכיזופרניה והן עם סוכרת מסוג 2. הנתונים נלקחו ממאגר הרשומות הרפואיות NeuroBlu, והמעקב אחר כל משתתף נמשך עד שנתיים, או הסתיים קודם אם הסתיים התיעוד הרפואי הזמין או חלפה תקופת המחקר.

מתוך המשתתפים, 9,093 החלו טיפול בתרופות GLP-1. שתי קבוצות נוספות החלו טיפול במעכבי DPP-4 ובמעכבי SGLT2, ואילו יתר המשתתפים לא התחילו אחת משלוש משפחות התרופות שנבחנו.

חשוב להבחין: הקבוצה האחרונה אינה בהכרח קבוצה שלא קיבלה טיפול בסוכרת. ההשוואה מתייחסת להתחלת התרופות המסוימות שנבדקו, ולא להיעדר טיפול רפואי בכלל.

הבדלים גם מול תרופות אחרות לסוכרת

לאחר שקלול סטטיסטי של מאפיינים דמוגרפיים, רפואיים ותרופתיים, נמצא בקרב מי שהחלו טיפול ב-GLP-1 יחס סיכונים נמוך ב-24% לאשפוז פסיכיאטרי, בהשוואה למי שלא התחילו אחת משלוש המשפחות. יחס הסיכונים לפנייה למיון מסיבה פסיכיאטרית היה נמוך ב-29%.

בהשוואה למתחילי טיפול במעכבי DPP-4, יחס הסיכונים לאשפוז היה נמוך ב-18%. בהשוואה למתחילי טיפול במעכבי SGLT2, הוא היה נמוך ב-17%. גם בהשוואות אלה נמצאו פחות פניות למיון, וההבדלים היו מובהקים סטטיסטית.

הנתונים מתארים הבדלים יחסיים ביחסי הסיכונים לאורך המעקב. אין פירושם ש-24% מהמטופלים נמנעו מאשפוז, או ששיעור המאושפזים ירד ב-24 נקודות אחוז. להערכת התועלת המוחלטת דרושים גם שיעורי האירועים בכל קבוצה.

פחות טיפול דחוף אינו בהכרח פחות תסמינים

המחקר בחן אשפוזים ופניות למיון, ולא הוכיח שיפור ישיר בתסמינים הפסיכוטיים. שימוש מופחת בשירותי חירום עשוי לשקף יציבות נפשית טובה יותר, אך גם הבדלים בנגישות לשירותים, במעקב ובמאפייני המטופלים.

אפשרות אחת היא ששיפור במצב הגופני מקל גם על ההתמודדות עם המחלה הנפשית. חלק מהתרופות נגד פסיכוזה עלולות לגרום לעלייה במשקל ולהפרעות בחילוף החומרים, ולכן טיפול בבעיות אלה עשוי לסייע למטופלים להתמיד בטיפול הכולל. זהו הסבר אפשרי, ולא מנגנון שהוכח בעבודה הנוכחית.

מומחים שהגיבו למחקר באמצעות מרכז המדע לתקשורת בבריטניה הדגישו כי אנשים המקבלים GLP-1 עשויים להיות שונים מלכתחילה במידת המעורבות בטיפול, בכיסוי הביטוחי ובמעקב הרפואי. התאמות סטטיסטיות אינן מבטלות בהכרח את כל ההבדלים האלה.

הממצאים עשויים לעניין פסיכיאטרים, רופאי משפחה ומומחים לסוכרת בישראל, המטפלים באנשים המתמודדים במקביל עם מחלה נפשית ועם הפרעות בחילוף החומרים.

אם הקשר יאומת בניסויים מבוקרים, הוא עשוי להוסיף שיקול לבחירת תרופה כאשר כבר קיימת הצדקה רפואית לטיפול בסוכרת או בהשמנה. עם זאת, המחקר אינו מספק בסיס למתן GLP-1 כטיפול בסכיזופרניה עצמה או כתחליף לתרופות נגד פסיכוזה.

מה עדיין דורש בירור

גודל המדגם וההשוואה לתרופות פעילות אחרות מחזקים את העניין בממצאים, אך אינם הופכים את המחקר לניסוי קליני. בחירת התרופה עשויה לשקף הבדלים בחומרת המחלה, בהתמדה בטיפול ובגורמים שלא תועדו במלואם.

נוסף על כך, כל המשתתפים אובחנו גם עם סוכרת מסוג 2. אין להסיק מהתוצאות שהשפעה דומה קיימת אצל אנשים עם סכיזופרניה שאינם סובלים מסוכרת, או בכלל האוכלוסייה הפסיכיאטרית.

החוקרים קוראים לניסויים אקראיים ולמחקרים שיבררו את המנגנון האפשרי. בשלב זה, נכון לראות בממצאים אות לתועלת נוספת אפשרית כאשר הטיפול מוצדק מסיבות גופניות, ולא הוכחה ליעילות פסיכיאטרית.

שם המאמר: GLP-1 receptor agonist initiation and risk of psychiatric hospitalisation and emergency department presentation in adults with schizophrenia and type 2 diabetes in the USA: an observational cohort study using electronic health records data. החוקרת הראשונה: נג'מה דאוודיאן, אוניברסיטת דיקין. מועד הפרסום המקוון: 14 באוקטובר 2026. כתב העת: The Lancet Psychiatry, גיליון נובמבר 2026. מזהה DOI: 10.1016/S2215-0366(26)00276-2.