סליחה

סליחה סמיר, שמטפל בשיניים שלי, מאז השנים הטובות ועד היום, כאשר התקין שתלים בפי במקום תותבות. תודה על טיפול מקצועי ועל יחס אנושי מרגש; תמיד מסביר, תמיד מרגיע, תמיד חש ומבין אותי מהרגע הראשון שבו אני מתיישב על הכיסא שהוא משנה את המנח שלו כדי שיתאים למגבלות גופי, לקושי להניע את צווארי, ועוצם עיניים, כדי לא לראות את כל המכשירים, אשר בילדותנו קראנו להם "אינקוויזיציה".

סליחה סמי, שמגיע מדי יום מביתו בנצרת לבית שאן, כדי לשרת את תושבי העיר ויישובי הסביבה, לברך אותם, להתברך בהם, לחוש את ההערכה העצומה של חלק הארי שלהם אל האיש הנפלא שהוא. תודה על היותו אמין ודיסקרטי, שותף סוד למי שממתיקים אותו עמו, מצפים למוצא פיו, לעצתו, גם בנושאים האינטימיים ביותר וחשים ויודעים שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות - ובכל זאת הם מעדיפים לסמוך עליו בעיניים פקוחות, כדי ליהנות מחיוכו העדין.

סליחה מוחמד, שמתחזק להפליא את הגינה ואת הדשא סביב ביתנו, נוקב לנו מחיר מופחת, כי הכימיה בינינו מעוררת בו הכרת הטוב (הדדית) ולא אחת מעניק לנו בונוס בשירותים שונים, שהוא כלל לא אמור לספק. סליחה מכם, ספקי שירות שאין כמוכם, על כך שבעל כורחכם אתם סופגים את אדי דלק הגזענות הרעילה והשנאה הארסית הנידפים באוויר, מעכירים את האווירה שנוצרת סביבכם, רק בשל היותכם בני לאום שונה, "רחש חדשות ודבר אשם", כמאמר המשורר.

סליחה שאתם שומעים פה ושם "מוות לערבים", שלא אחת נזעק גם מגרונות אנשים שעשויים להיות לקוחות שלכם, מטופלים על ידכם. סליחה שאני בוש ונכלם ולא יודע לאן להוליך את החרפה. סליחה שאתם לא מוערכים מספיק, כערככם, על-ידי מי שלא מסתירים את דעתם כשהם אומרים, בבוטות חדה וחלקה, שהם "לא סובלים ערבים".

סליחה צוותי רפואה, אשר שיעור הערבים בהם גבוה פי כמה וכמה משיעור הערבים באוכלוסייה, שעושים לילות כימים, במשמרות מרתוניות, טרוטי עיניים בשעות הקטנות של הלילה, מדיפים ריחות קפאין וניקוטין, וגם כשהעייפות מאכלת בהם את השארית הנגרעת, אוזלת ומתכלה, של ערנותם ההכרחית, בשעה שהמקצוע והנסיבות מחייבים אותם להיות נגישים וזמינים 24/7 בריכוז עילאי "כמו גנגסטר בליל סכינים", כהגדרתו של הסופר עמוס עוז ז"ל, כשתיאר את רמת הריכוז והדריכות שלו בשעת כתיבה.

סליחה שיש הרואים כל קשר של יהודי עם ערבי כאילו הקשר הזה הוא בין אדם לשטן. בעולם תקין ומתוקן הייתם אמורים לזכות בשבחים ובמחמאות ללא כוכבית, אבל בעולם שבו אנחנו חיים ובמקום הזה, שבו, כמאמר המשורר "מפרפרים חיינו", כל מילה טובה שעשויה להיאמר על ערבי באשר הוא עלולה להתפרש כמתן ביטוי להרהור כפירה, אבל יש מי שפוחדים להודות כמה אתם חשובים להם, כמה אין לכם תחליף בעיניהם. אני רוצה להגיד לכם כאן ועכשיו רק מילה אחת - סליחה. ועוד אחת - תודה.