"הכלכלה האירופית חולה, כי האירופים בני 16 עד 64 עובדים מעט מדי - בממוצע 18.3 שעות בשבוע, בעוד שהאמריקנים עובדים בממוצע 25.4 שעות בשבוע. במילים אחרות: האירופים עובדים כשליש פחות מהאמריקנים". כך אמר אדוארד פרסקוט, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2004, בהרצאה שנשא בכנס של SAS, חברה המתמחה ב"אינטליגנציה עסקית", בז'נווה.
ואם לא די בכך, הרי הפער בשעות העבודה הולך וגדל משני עברי האוקיינוס. בראשית שנות ה-70' עדיין עבדו האירופים בממוצע 23.8 שעות שבועיות, אך בהדרגה הם צמצמו את היקף עבודתם, עד שהגיעו לממוצע העכשווי העומד על 18.3 שעות. לעומת זאת, האמריקנים עבדו בממוצע 23.5 שעות שבועיות בראשית שנות ה-70', והאריכו את שעות העבודה עד שהגיעו לממוצע החדש: 25.4 שעות שבועיות.
בנוסף, הסביר פרסקוט מדוע לדעתו עובדים האירופים כל כך מעט: כי זה לא משתלם להם. לדבריו, עומדים שיעורי המס באירופה על 60%-40%, בעוד שבארה"ב תקרת המס עומדת על 40%. התרופה שהוא רושם לכלכלת אירופה היא קיצוצי מיסים ורפורמה בשוק העבודה, דהיינו: להקל על חברות ועל ארגונים לפטר ולשכור עובדים (כידוע ניסתה ממשלת צרפת ללכת בכיוון הזה, אך נאלצה לחזור בה בגלל הפגנות המונים ומהומות שעוררה הרפורמה).
לדברי פרסקוט, יכולים האירופים להנהיג שיעורי מס שיהיו נמוכים אף מאלה שבארה"ב בלי לסבול כתוצאה מכך מאובדן הכנסות. הפטנט שהוא מציע כדי להשיג זאת: לבטל את הפנסיות התקציביות ולעבור לפנסיות צוברות.
"אם אירופה תבלע את התרופה ששמה קיצוצי מיסים, יביא הדבר לזינוק של 20% בתפוקות בתוך חמש שנים וייווצר 'בום כלכלי'", אמר פרסקוט והוסיף כי אירופה תוכל אז להדביק אז את ארה"ב.
למרות דבריו הקשים על הכלכלה האירופית הדגיש פרסקוט שלא הכול בה שחור. הוא אמר כי התפוקה של האירופים - למרות שעות העבודה המועטות - מגיעה ל-90% מהתפוקה של האמריקנים. לדבריו, התפוקה הגבוהה הזאת נובעת מהאיחוד האירופי שמייעל מאוד את כלכלותיהן של המדינות החברות. פרסקוט גם הוסיף כי צירופה של טורקיה לאיחוד האירופי יקדם אותו עוד יותר.
