השופט: יעקב שקד, בית המשפט המחוזי בתל אביב
המועד: יום ראשון, 12.5.2024, שעה 08:30
הנושא: חדלות פרעון
אמרנו "דיוני חדלות פרעון". כך אמרנו מו"מ של הרגע האחרון מחוץ לאולם. שני החייבים בדיונים שנקבעו ל-08:30 מדברים מחוץ לאולם עם באת-כוח הממונה על חדלות פרעון; אחד מהם מיוצג ועורך דינו משתתף בשיח. בין לבין, באת-כוח הממונה אומרת לקלדנית שהיא מופיעה גם בשמו של הנאמן הנמצא במילואים. הקלדנית מכניסה זאת לפרוטוקול לפני שהשופט יעקב שקד נכנס לאולם:
"לפני שהדיונים מתחילים כתבתי את הפרוטוקול. זה אני עדיין מסוגלת לעשות. אל תקחי לי את זה", צוחקת הקלדנית. יש לה זכרונות מהתקופה בה עבדה לצידה של שופטת הפירוקים
ורדה אלשיך: "התיקים היו מסודרים לפי נושאים. כאשר
גלילה הורנשטיין הייתה [מייצגת], הפרוטוקול כבר היה מוכן. זה היה טקסט אוטומטי. הם היו מוסרים את זה [הזימונים] בצורה מסודרת. אם היה משהו [שונה], היו אומרים". ויש לה עוד הערה: "אלשיך לא הייתה נחמדה כל כך, אי-אפשר להאשים אותה בנחמדות יתר".
הצדדים מוכנים ב-08:45 ושקד, שהקלדנית עדכנה אותו לפני כן שהם משוחחים, נכנס לאולם. בא-כוח הממונה מעדכנת שאמנם התנהגותו של החייב הייתה רצופת מחדלים והוא צבר חוב פיגורים של 70,000
שקל, אך כעת הוא משתף פעולה והושגה הסכמה שהוא ישלם 190,000 שקל ב-60 תשלומים של 3,175 שקל. שקד מעיר: "מהעידכון אני למד בכלל על מצבו של החייב, מה הוא עושה, העידכון לקוני". באת-כוח הממונה משיבה שמידע זה נמסר בעידכונים קודמים, חוזרת עליהם ומציינת שאושרו תביעות חוב ב-400,000 שקל.
שקד: "איזה עסק יש לו?" - תשתיות תקשורת. "ה-10,000 [שקל לחודש הכנסות] זה הדוח השנתי של העסק העצמאי?" - כן. "אנחנו בהליך חמש שנים, עכשיו יש עוד חמש שנים". - כן, בגלל החוב שצבר ופרק הזמן שניתן לו לשתף פעולה. "כלומר - סך הכל 220,000 שקל, הנושים יראו 110 בערך, אחרי [חובות ב]דין קדימה. יש לחייב ילדים קטינים? הוא גר בשכירות? איפה הוא גר? כמה עולה שכר הדירה? [ההסדר] קצת רך, קצת רך".
בא-כוח החייב מגיב ומציין בין היתר, כי כעת למד לראשונה שמרשו משלם שכר דירה של 5,000 שקל בחודש (לעומת 3,900 שקל שידע עליהם). מדבריו לא ברור האם הוא מסכים להצעת באת-כוח הממונה, ושקד שם לב לזה מיד: "לא הבנתי - אתם מסכימים או לא מסכימים? אם אין הסכמה לזה, תגיד לי שאני אדע, כי אני אומר לאדוני שההסכמה של חברתך מקלה [הסדר מקל]. אם לא הבנת, אני עוד שוקל מה לעשות עם זה. את אתה לא מסכים, תתן לי סיבה לכתוב [לדחות]". בא-כוח החייב מבקש לשוחח עימו בחוץ והם חוזרים אחרי דקה-שתיים עם הסכמה; כבר דיברנו שוב ושוב על הבעייתיות שבכך.
שקד מכתיב החלטה בקול חרישי למדי, וכפי שיתברר גם בהמשך הבוקר - עם הרבה מאוד סבלנות לקלדנית. הוא מכניס כמובן את הפרטים ומציין שבנטרול החובות בדין קדימה - הדיבידנד לנושים יהיה 25% בלבד. "למרות זאת, ולמרות שהתוכנית ארוכה ולאחר שהתיק מתנהל כבר חמש שנים, מצאתי לנכון לכבד את הסכמת הצדדים בנסיבות בתיק ובנסיבותיו של החייב".
"עורך הדין היה משלם?"
אפשר לעבור מיד לתיק הבא: מדובר בחייב שהסתלק מחלקו בעזבון אביו לטובת אחיו חודשים בודדים לפני שנכנס להליכי חדלות הפרעון, והנאמנת סבורה שיש לבטל העברה זו. האחים אינם מיוצגים ואומרים שכלל לא ידעו על הדיון עד סוף השבוע הקודם; שקד מחייך: "אבל אתם פה, גם משהו". הנאמנת מעדכנת שהיה מו"מ כאשר השניים היו מיוצגים, אך לפתע הם ניתקו מגע ובאי-כוחם התפטרו.
"הנכס נמכר, צריך ללכת אחרי האח", מסכים שקד. הנאמנת מבקשת 60 יום להגיע להסכמות, ואם לא - היא תבקש לבטל את ההענקה. "מתי התחיל כל הסיפור הזה?", שואל שקד. - מראשית התיק בשנת 2019. האח מגיב, טוען שדברי הנאמנת ממש לא מדויקים ובינתיים שקד נכנס לתיק ומעיר: "עורך הדין כתב שהתנהלות החייב אינה מאפשרת ייצוג".
לגופם של דברים אומר שקד לאח: "אתה לא חייב לומר שום דבר על מה שדיברתם מחוץ לאולם. אם אתם רוצים לסגור את זה - עכשיו הזמן. אם לא, אני אתן לה חודש, לא יותר, והיא תגיש בקשה לביטול ההענקה ולחייב את אדוני לשלם רבע מיליון שקל". האח מציע להגיש את ההתכתבויות עם הנאמנת, אך שקד משיב: "זה לא מעניין אותי, זה ביניכם. בטח היית מעורב [במו"מ]". לנאמנת: "דיברתם על מספרים?" - הוא אמר שלא ידע ושעורך דינו ניהל את כל המו"מ. שקד בציניות: "עורך הדין היה משלם?", כלומר ודאי שהאח ידע.
גם החייב מטיל את האחריות על עורך דינו, האח טוען שאחיו ואחותו הסתלקו מהעיזבון משום שהוא טיפל באביהם ושקד אומר שיוכל לנסות לשכנע בכך אם תהיה בקשה לביטול הענקה. הוא מכתיב החלטה: הסוגיה על השולחן כבר כמה שנים ואין סיבה לדחייה של יותר מ-30 יום; לא יושג הסדר - תוגש בקשה לביטול הענקה. הוא גם ממליץ לחייב לשכור עורך דין ומסיים: "ניתן להם חודש. אם לא - תגישו בקשה. חבל על הזמן".
"אתה יכול לדבר חופשי"
התיק הבא דומה מאוד: החייב העביר לאחיו 400,000 שקל והשאלה היא האם לדרוש את הכסף בחזרה. אבל עד מהרה מתחוורים גם ההבדלים בין שני המקרים. שקד בקיא בפרטים ואף מציין שהסביר את הנושא לאח בפעם הקודמת. באת-כוח הממונה מבקשת לדבר מחוץ לפרוטוקול ומסבירה, כי בשנת 2019 - עשר שנים לאחר שהחל ההליך - נתן השופט
עודד מאור החלטה שייתכן שמונעת בקשה לביטול ההענקה. שקד מעיין בפרוטוקול של אותו דיון ומציין: "הוגשה בקשה כזאת, ב-2015. לא איתרו אותו [את האח, שעבר לארה"ב]. חברֶך [הנאמן] הגיש בקשה חדשה ביולי שעבר, הוא חזר עליה".
הנאמן מגיב, שקד מעיין שוב בפרוטוקול ופונה לאח: "מתי חזרת לארץ? אתה פה שנה? אז לפני חודשיים רצית לצאת מהארץ והיה צו עיכוב. למה אתה רוצה לצאת?" - טיפולים רפואיים. "אתה רוצה לנסוע ולחזור. אנחנו בדיון מחוץ לפרוטוקול, אתה יכול לדבר חופשי. ממה אתה מתפרנס?"
שקד פונה לצדדים: "נניח שאני אקבל את הבקשה, נניח. מה אני אעשה? פרקטית גם לא יעזור", משום שעל פניו נראה שיהיה למעשה בלתי אפשרי לגבות את הכסף. החייב מאושפז בבית חולים סיעודי, האח מצהיר שהוא דל אמצעים. הנאמן מסביר מדוע הוא חשדן, במיוחד כאשר אין אסמכתאות כתובות. "אפשר לבדוק את זה", מגיב שקד. ניתן לראות על פניו את התלבטותו. הנאמן אומר שאינו יכול לוותר מעצמו על כזה סכום. "לא יודע, אני באמת לא יודע", מגיב שקד.
הצדדים מדברים שוב על החלטתו של מאור ושקד מעיר: "זה שְטַנְץ. תמיד הוא כותב ככה, נכנסתי למאות תיקים". הנאמן: "גם אדוני כותב ככה". שקד: "למדתי ממנו. כל זה אנחנו מדברים תיאורטית, כי ייתכן שלאיש אין כלום". לבסוף לשקד יש הצעה אותה הוא מפנה לנאמן: "אם הוא יתן לך תצהיר עם מסמכים רפואיים על הקצבה [מהביטוח הלאומי], תסתפק בזה?" הנאמן והאח מדברים ושקד מכניס לפרוטוקול בשם האח, שהלה מצהיר שאין לו, הוא מתקיים מקצבת זיקנה ויוכל להמציא לנאמן מסמכים רפואיים ומסמכים מהביטוח הלאומי.
שקד גם מציע לכתוב בשם הנאמן: "אם אקבל, כפוף להצהרה - אני מוותר על הבקשה. אני שואל, אדוני יגיב אם זה מקובל. אנחנו בבעיה בעניין". הנאמן משיב שיסכים עם שקד ובאת כוח הממונה ימליצו על כך. שקד: "בגמרא נאמר שדיין שאינו יודע לפסוק בדין מסוים, יכול להעביר לדיין יותר גדול. לי אין [אפשרות כזאת]. אי-אפשר לעשות עוול אחרי 15 שנה. האדון צד שלישי, הוא לא החייב, זה מלפני 15 שנה, אין לנו מסמכים". הנאמן מסכים ושקד קובע שיעדכן אותו תוך 15 יום.
השורה התחתונה: שקד מוכן לתיקים, אם כי ייתכן שיכול היה להיות בקיא יותר בפרטים. בדיון עצמו הוא שם לב היטב לכל מה שנאמר, ובשילוב של מעשיות ואנושיות מוצא את התשובות המתאימות לכל תיק. ניהול הדיונים היה קל מאוד והצדדים בהחלט סייעו גם לאווירה וגם ליעילות.
יעילות: 9.
מזג שיפוטי: 9.
