נהרס אמפיתיאטרון צמח ההיסטורי

במתחם הותקנו כ-2,500 מקומות ישיבה מעץ (שהוחלפו בהמשך בכסאות פלסטיק), אך באירועים גדולים הגיעו אליו מאות צופים נוספים, שהתמקמו על הדשא, לצד המושבים וסביב הבמה. למען הדיוק ההיסטורי והאדריכלי, יש לציין כי התיאטרון הפתוח בצמח, המכונה בפי כל "אמפיתיאטרון", אינו אמפיתיאטרון במובנו המקורי של המונח. אמפיתיאטרון בנוי בדרך כלל סביב זירה מרכזית, כשהקהל יושב סביבה במבנה מעגלי או אליפטי. עם זאת, בעברית השתרש השימוש במונח "אמפיתיאטרון" גם לתיאור תיאטרון פתוח, וכך מכונה גם המתחם בצמח.

ייחודו של האמפיתיאטרון בצמח היה בראש ובראשונה במיקומו יוצא הדופן. הבמה ניצבה במרחק מטרים ספורים בלבד מקו המים של הכנרת. הצופים יכלו ליהנות מהצגה או ממופע, כשמאחורי הבמה נפרש נופה של הכנרת. האמפיתיאטרון הוקם על-פי תוכניתו של האדריכל שמי אלמוזנינו (1911-1991), שתכנן, בין היתר, מבני ציבור רבים, ובהם בית הצנחן בקיבוץ מעגן, אתר ההנצחה בצמח ובניין המועצה האזורית עמק הירדן.

חנוכת האמפיתיאטרון: "ז'אן דארק" על שפת הכנרת

חנוכת האמפיתיאטרון נערכה ב-21 במאי 1953, בהצגת המחזה "ז'אן דארק" מאת המחזאי האירי ג'ורג' ברנרד שו, בהפקת תיאטרון הקאמרי. בהצגה השתתפו אורנה פורת, יוסי ידין, אריק לביא ואחרים. בטקס החנוכה נשא דברים ברוך קלס, דמות מרכזית בחיי התרבות של עמק הירדן, ששימש באותן שנים מרכז ועדת התרבות של המועצה האזורית. שחקני הקאמרי התקבלו בתשואות סוערות, ובעיתונות התקופה דווח כי לאחר סיום ההצגה התכנסו המוזמנים למסיבה שנמשכה עד אור הבוקר.

מיטב התיאטראות והאמנים על במה אחת

במהלך שנות ה-50 וה-60 היה האמפיתיאטרון בצמח, לצד אולם המופעים בעין גב, אחד ממוקדי התרבות המרכזיים של חברי הקיבוצים בעמק הירדן. על בימתו הופיעו מיטב התיאטראות שפעלו בישראל באותן שנים, לצד התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואמנים מתחומי המוזיקה והבידור. כך, למשל, בשנת 1954 העלה במקום תיאטרון "אוהל" את הצגתו הידועה "החייל האמיץ שווייק". בהמשך הועלו על הבמה הצגות רבות נוספות, ובהן "נשות וינדזור העליזות" מאת שייקספיר, "קערת עץ", "ארבעה תחת גג אחד", "הכתובה" ו"פונדק הרוחות", בכיכובה של חנה מרון.

בשנת 1956 הופיע באמפיתיאטרון האמן היהודי הנודע דני קיי (קמינסקי), שביקר באותה שנה בישראל. לרבים מתושבי האזור זכורה הופעתו כחוויה תרבותית בלתי נשכחת. בתצלום מוכר של לשכת העיתונות הממשלתית נראה קיי מופיע בפני ילדי העמק באמפיתיאטרון צמח. גם התזמורת הפילהרמונית הישראלית הופיעה במקום כמה פעמים במהלך שנות ה-50. ביולי 1957 עלתה על בימת האמפיתיאטרון להקת "בצל ירוק" המיתולוגית, בכיכובו של חיים טופול. בראשית שנות ה-60 התקיים במקום אירוע "הזמרייה", כינוס מקהלות זמר, ובשנות ה-70 הוצגה בו ההצגה "במזל דגים", בהפקת האמרגן הנודע גיורא גודיק.

עמירם אידלמן, מקבוצת כנרת, זוכר היטב את ימיו הגדולים של האמפיתיאטרון: "כמעט כל המופעים הגדולים שהיו בארץ הגיעו גם לכאן, לאמפיתיאטרון צמח. אני זוכר שהוצגו כאן מחזות כמו 'גברתי הנאווה' ו'סיפור הפרברים', ומה לא. מעל הבמה הופיעו מיטב האמנים, להקות זמר ומחול, והמון להקות צבאיות, ובהן להקת פיקוד הצפון ולהקת הנח"ל". לדברי אידלמן, לצד מופעי הבידור והמוזיקה התקיימו במקום גם טקסים, עצרות עם, אירועי אחד במאי וחגיגות יום העצמאות: "אנחנו, בני הנוער, אהבנו מאוד את האמפיתיאטרון. הוא היה חלק מנוף ילדותנו. זה לא היה רק המקום הגדול ביותר באזור להצגת מופעים והצגות, אלא בעיקר מקום מפגש חברתי של כל העמק".

לא רק תושבי יישובי עמק הירדן הגיעו למופעים. הקהל זרם גם מיישובי הגליל ומעמק בית שאן, והיו שהגיעו אף מאזור המרכז ומיישובים מרוחקים אחרים. בין המבקרים היו גם חיילים ששירתו באזור. צ' רותם, חייל ששירת בשנות ה-50 בבניין משטרת צמח, מספר: "היינו חיילים במדי שוטרים, כדי לעקוף את הוראות האו"ם שהשטח יהיה ללא צבא. ממול לצמח היה תיאטרון פתוח להצגות כלליות וגם של בני הקיבוצים שבסביבה, ותמיד הרגשתי שם את האווירה של הרוח הקיבוצית של הימים ההם..."

"לילות אהבה בכנרת": חגיגת הקיץ הגדולה

אחד הפרקים הזכורים ביותר בתולדות האמפיתיאטרון הוא פסטיבל "ליל אהבה בכנרת", שנודע גם בשם "ליל אהבה בצמח". הפסטיבל, שנערך בליל ט"ו באב - חג האהבה - או בסמוך לו, היה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים והבולטים של הקיץ בישראל. אלפי צעירים נהרו מדי שנה לאמפיתיאטרון בצמח, כדי לצפות בהופעות ולבלות על המדשאות ובחופים הסמוכים. סבב ההופעות נמשך בדרך כלל חמש עד שש שעות, והאירוע הפך למסורת קיץ של ממש. מיטב אמני הרוק והזמר הישראלים, ולעיתים גם אמנים מחו"ל, הופיעו על הבמה והפכו את הלילה לחגיגה של מוזיקה, אהבה, חופש ובילוי תחת כיפת השמיים.

הפסטיבל נוסד בשנת 1978 ביוזמת המועצה האזורית עמק הירדן, מתוך רצון להחיות את מסורת לילות האהבה המוזכרים במקורות היהודיים. המשתתפים התבקשו להגיע בבגדים לבנים, ברוח חגיגות ט"ו באב, והאירוע התפתח בהדרגה לחגיגת מוזיקה ובילוי שנמשכה לילה שלם. צעירים רבים הגיעו עם שקי שינה, התמקמו על המדשאות והעבירו את הלילה בחבורות, בין הופעה להופעה. הפסטיבלים התקיימו מ-1978 ועד העשור הראשון של המאה ה-21. לאורך השנים הופיעו בפסטיבלי "ליל אהבה בצמח" (ליל אהבה בכנרת) שורה ארוכה של אמנים והרכבים, ובהם שלום חנוך, אריק איינשטיין, אריאל זילבר, גרי אקשטיין, קורין אלאל, "תיסלם", "בנזין", יצחק קלפטר, להקת "משינה", מזי כהן, דני רובס, מרגלית צנעני, להקת "פורטרט" ועוד. במשך יותר משני עשורים היה הפסטיבל לאחד מסמלי תרבות המוזיקה והבילוי של הקיץ בישראל.

כך הפך "ליל אהבה בצמח", במשך שנים, להרבה יותר מעוד מופע מוזיקה. הוא היה מפגש קיץ המוני, חגיגה של מוזיקה ישראלית ותרבות נעורים, ומקום שבו נפגשו דורות של צעירים סביב הבמה ועל מדשאות הכנרת. עבור רבים מהמשתתפים, הלילה בצמח נותר זיכרון של תקופה אחרת - לילה לבן של מוזיקה, חברים ואהבה, שנמשך עד זריחת השמש. ההצלחה הגדולה של הפסטיבל בצמח הביאה עמה גם קשיים ארגוניים. האמפיתיאטרון, שיועד לכ-2,500 צופים, היה לעיתים צפוף בהרבה: באחד האירועים נדחסו בו כ-6,000 בני נוער. במקום פרצו קטטות, ולאחר שהקהל התפזר נותרו בשטח כמויות גדולות של אשפה ונגרם נזק למתקנים.

דעיכתו של האמפיתיאטרון

לאחר שנות השיא החל האמפיתיאטרון בצמח לאבד ממעמדו. משנות ה-90, ואולי אף קודם לכן, הלכה הפעילות במקום ודעכה, בדומה למה שאירע בתיאטראות פתוחים אחרים שהוקמו בישראל בשנות ה-50, ובהם התיאטראות בשפיים ובנען. במשך תקופה ארוכה כמעט שלא התקיימה פעילות באמפיתיאטרון. בשנת 2019 ביקרתי במתחם וצילמתי אותו. המקום, בבעלות המועצה האזורית עמק הירדן, נראה כמעט נטוש לחלוטין. מאות מושבי הפלסטיק, שהחליפו במהלך השנים את מושבי העץ המקוריים, עדיין עמדו במקומם. מדרגות אבן הפרידו בין גושי המושבים, וגדר הקיפה את המתחם. מתקני האמפיתיאטרון היו מוזנחים במקצת, אך למרות מצבו הירוד של המקום, התרשמתי כי ניתן לשקמו, לשמר את צביונו המקורי ולהחזירו לפעילות, בלי להידרש להשקעה חריגה. תושבים באזור הביעו צער והתמרמרות על הזנחת המקום, שהיה חלק בלתי נפרד מנוף ילדותם.

באותה תקופה נמסר לי מהמועצה האזורית עמק הירדן, שמשרדיה שוכנים לא הרחק מהאמפיתיאטרון, כי קיימת כוונה לשפץ את המתחם ולהחזירו לפעילות. אולם ככל הנראה, משיקולי כדאיות כלכלית, הוחלט לוותר על שיפוצו ולהעדיף את הריסתו והקמת אמפיתיאטרון חדש במקומו. לא מכבר החלו העבודות להקמת המתחם החדש. מהמועצה האזורית עמק הירדן נמסר כי האמפיתיאטרון החדש יכלול כ-3,500 מקומות ישיבה. הבמה הקיימת תישאר ותעבור שדרוג, וכך גם חדרי האמנים שמתחתיה. עלות הפרויקט מוערכת בכ-15 מיליון שקלים, והוא צפוי להסתיים לקראת הקיץ הבא.

האם האמפיתיאטרון החדש יצליח להחזיר לצמח את ימי הזוהר שלה? ימים יגידו. דבר אחד ברור: האמפיתיאטרון הישן היה הרבה יותר ממקום להופעות. הוא היה חלק מנוף ילדותם ומזיכרונותיהם של דורות מתושבי העמק, מקום מפגש אזורי וסמל לתקופה שבה התרבות הייתה חלק בלתי נפרד מחיי הקהילה. הבמה אולי תישאר, המבנה יתחדש ומספר המושבים אף יגדל, אבל הנוף, האווירה והזיכרונות שנקשרו באמפיתיאטרון הישן הם נכס היסטורי ותרבותי שלא ניתן לשחזר באמצעות דחפורים ובנייה חדשה.