|
|
|
|
|
|
| כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין - אין חולי בא עליו וכחו מתחזק. | |
|
|
|
|
|
|
ההשפעות האנטי-סרטניות של ההתעמלות נובעות מעלייה בפרוטאין החוסם את גדילת התאים ומצמצם את מות התאים, כך עולה ממחקר אוסטרלי.
הפרוטאין, ששמו IGFBP-3 - הורמון דמוי אינסולין קושר פרוטאין 3 - מדכא פרוטאין אחר הנקרא IGF-1 - גורם גדילה דמוי אינסולין, ובכך מדכא את השפעתו של IGF-1 על ההתרבות המהירה.
החוקרים זיהו מקרים חדשים של סרטן המעי הגס במחקר שערכו ובו לקחו חלק 41,528 בוגרים, המחקר נעשה בין השנים 1990-1994.
החוקרים בחנו את ה- BMI (מחשבון מסת גוף) ב'קו ההתחלה' ואת רמות הפעילות הגופנית עליהן דיווחו המשתתפים והשוו את רמות 'קו ההתחלה' של IGF-1 או IGFBP-3 עם מדידות אלו.
ניתוח הנתונים התמקד ב- 443 חולי סרטן המעי הגס שמעקב נעשה אחריהם למשך יותר מ- 5 שנים.
פעילות פיזית נמצאה קשורה לעליה בסיכויי ההשרדות
בקרב המשתתפים שהיו פעילים מבחינה פיזית, עלייה ב- IGFBP-3 נמצאה קשורה לירידה של 48% במקרי המוות הספציפיים לסרטן המעי הגס. לא נראה קשר ל- IGF-1.
אצל המשתתפים שלא היו פעילים, לא נמצא קשר בין IGF-1 או IGFBP-3 להשרדות מסרטן המעי הגס.
לדברי החוקרים, פעילות פיזית יכולה להעלות את רמות IGFBP-3, שכתוצאה מכך מפחיתות את כמות ה- IGF-1 החופשיים. IGF-1 נמצא כגורם המגרה את גדילת התאים, מדכא את מות התאים, ומעודד אנגיוגנזיס - הווצרות כלי דם חדשים, להם זקוקים הגידולים כדי לגדול.
החוקרים לא בדקו את כמות הפעילות הפיזית שנדרשה כדי להפחית את שכיחות סרטן המעי הגס, אלא בדקו רק את המשתתפים במחקר שחלו במחלה.
מחקרים אחרים שבחנו תחום זה הראו את ההשפעה על-פי רמת ההתעמלות, כלומר התעמלות רבה - ירידה בסיכון. המחקר הנוכחי לא ניסה לבחון היבט זה, אלא לבחון את ההשפעה של הפעילות הפיזית על הסיכויים של אדם מסויים בעקבות אבחון סרטן המעי ואת המנגנון העומד מאחורי השפעה זו.
