אפשר לטפל בכלב שהוכש על-ידי נחש

הנחשים מתעוררים בימים אלה ונכנסים לפעילות, לאחר מנוחה רבה ואגירת הארס. בבתי החולים הווטרינרים אפשר כבר למצוא כמה כלבים מסכנים שהוכשו על-ידי נחש - מזהים אותם לרוב לפי הפנים הנפוחות והאומללות... אבל דעו, במקרים רבים ניתן לטפל בכלב וההחלמה מהירה, במידה ואכן מעבירים אותו לטיפול וטרינרי מתאים. ד"ר רפי קישון, וטרינר אשר פעיל גם בפורומים רפואיים של בע"ח, וד"ר מיכל שורץ מגישים ל- Nfc מידע ומגוון עצות כיצד להתמודד עם עונת הנחשים ולשמור על הכלבים שלנו:

מיקום ההכשה לרוב בפנים, כי הכלב מנסה לרחרח את הזר המוזר הזה, או בגפיים תחתונות. כמעט תמיד נמצא שני חורים קטנים מקבילים זה לזה.
בארץ ישראל, הנחש האחראי על רוב ההכשות הוא צפע ארצישראלי או Vipera Palaestinae. רוב ההכשות מתרחשות בקיץ, בשעות החמות בהן הנחש פעיל יותר.

הכלבים הנמצאים בסיכון הרב ביותר למות מהכשה שייכים לגזעים קטנים, הם בד"כ מבוגרים וכמובן שככל שמספר ההכשות גדל וכמות הארס שהוזרק גדולה יותר כך גדל אחוז התמותה.

למזלנו הנציגים הבולטים יותר בארצנו הם כלבים גדולים, צעירים וסקרנים ביותר כמו הלברדורים, גולדנים, בוקסרים ודומיהם.

הסימפטומים דומים לאלו שמתגלים בבני האדם ועוד: נפיחות מקומית במקום ההכשה, אודם, כאב, חום גבוה, הלחתה מוגברת, ייצור רוק מוגבר, דופק גבוה, צליעות, דימומים מפתחי גוף, שטפי דם על פני העור, איבוד הכרה ומוות.

חשוב ומפתיע לדעת שבלפחות 50% ממקרי ההכשה לא מוזרק שום ארס וכמובן בהתאם לא תתרחש התגובה האופיינית בכלב חוץ מאשר זיהום מקומי אפשרי באיזור חדירת השיניים. גם בכלבים שהוכשו וטופלו במהירות אחוזי התמותה נמוכים יחסית.

לעיתים קרובות, פעולת בעלי הכלב היא שתקבע את התוצאה. הצעדים החשובים הם הרגעת הכלב ואם ניתן לבצע קיבוע האיבר המוכש, להרחיק את הכלב מסביבה חמה ולהגיע לטיפול מיידי.

הטיפול הרפואי בכלב שהוכש כולל טיפול בהלם, שיפור יכולת הקרישה של הדם אם היא נפגעה, הקטנת נזק לרקמות וכיסוי אנטיביוטי רחב, לעיתים ניתן גם טיפול אנטיהיסטמיני רב עוצמה.

החכמה היא לתת לחיה שהוכשה את הנסיוב המתאים שינטרל את הארס. נסיוב זה צריך להיות לנחש המתאים לכן כדאי לנסות ולאתר איזה נחש זה היה – אך לא כדאי להסתכן בנשיכה נוספת.

אנטי-וונין הוא חומר המופק מסוסים שנחשפים לארס צפע במנות קטנות ומייצרים נוגדנים לארס בדמם. כשהם מוזרקים לחיה שהוכשה הנוגדנים הללו נקשרים לפרודות הארס ובכך מנטרלות אותו.

מתן אנטי-וונין כשלעצמו כרוך בסכנות ועלותו גבוהה מאוד. לפני מתן החומר נעשה מבחן רגישות על-מנת לוודא שלא תתרחש תגובה אנאפילקטית לאנטיוונין שלעיתים קטלני יותר מהארס עצמו. השיקול אם לתת אנטי-וונין או לא ואיזו כמות יקבע לפי כל מקרה לגופו על-ידי הווטרינר.

ד"ר רפי קישון וד"ר מיכל שורץ מספרים: היתה זו שעת אחה"צ חמימה כשיוסי (שם בדוי, השם האמיתי הוא משה) יצא עם כלב הלברדור שלו "רוקי" לגינה שליד החורשה הגדולה. יוסי התישב בכבדות על הספסל כשמבטו עוקב אחרי רוקי. הכלב כהרגלו ריחרח בסקרנות עליזה כל דבר שנקרה בדרכו. לפתע דחף את אפו אל בין השיחים בהתרגשות והשמיע נביחה קצרה ומתוחה. יוסי היה בטוח שמדובר בחתול שנחבא בין השיחים. הצרחה של רוקי הקפיצה את יוסי מהספסל והוא ניגש במהירות לכלבו אשר ניער את ראשו וגרד את קצה אפו ברגלו.

בשלב זה יוסי היה עדיין בטוח שמדובר בשריטה של חתול – הוא ראה גם כמה טיפות דם. הכלב רוקי היה למוד התקלויות עם חתולים אבל הפעם הוא הראה סימני מצוקה שונים בעליל, למרות שלא ניכר היה פצע רציני באפו.

יוסי נהג בחוכמה כשמיהר לווטרינר אשר איבחן מהר מאוד שאפו המתנפח של רוקי הוכש על-ידי נחש. הרופא נתן טיפול ראשוני כדי לייצב את מצבו של רוקי ושלח אותו בדחיפות לבית חולים וטרינרי המחזיק בנסיוב נגד נחשים.

בזכות הטיפול המהיר והיעיל רוקי הבריא לחלוטין.