ארתור מילר - קומוניסט?

בקיץ 1956 נישא המחזאי ארתור מילר לשחקנית הנחשקת מרילין מונרו בטקס יהודי מסורתי, טקס שעניין רבים בארה"ב ובעולם ומתברר שגם את הממשלה האמריקנית. כך על-פי דיווח של סוכנות הידיעות AP.

שיחת טלפון אנונימית נעשתה למערכת חדשות ניו-יורק דיילי, כשהמטלפן אמר כי החתונה "הדתית" (כשמילר יהודי ומונרו המירה דתה) היא "כיסוי" למילר, אשר "היה ועדיין חבר במפלגה הקומוניסטית ומשמש חזית למפלגה". גם מונרו "נמשכה לתוך חוג המפלגה הקומוניסטית", כך נאמר.

בנוסף הגיע מזכר של ה- FBI בנושא למערכת סוכנות AP. מילר, שהלך לעולמו אשתקד בגיל 89, היה ליברל שהתנגד למלחמת ויאטנם, ותמך בזכויות האזרח. התיקים של מילר הפכו לזמינים רק לאחר מותו, אך העניין של הממשלה במילר כבר בוסס בזמנו. למעשה הסיקו בממשלה כי מילר פרש מהמפלגה הקומוניסטית. ממסמך בן 34 עמודים של ה- FBI מ- 1951, מילר זוהה על-ידי מודיע של הסוכנות כמי שנמצא "תחת הדיסיפלינה של המפלגה הקומוניסטית" ובשנות השלושים והארבעים סומן כחבר במפלגה.

מילר טען, כי הדבר אינו נכון למרות ש"היו שתי תקופות קצרות - אחת ב- 1940 והשנייה ב- 1947, כשהייתי מספיק קרוב לפעילי המפלגה הקומוניסטית כך שמישהו עלול היה לחשוב שהפכתי לחבר בה".

במאמר שפורסם ב- 1999 שחזר מילר, כי "כמעט כל אחד שהכרתי" היה משמאל למרכז המפה הפוליטית ו"אחד או שניים היו חברי המפלגה הקומוניסטית... ורובם התחככו ברעיונות המרכסיסטיים... אף פעם לא הייתי מסוגל להאמין במציאות של האנשים האלה...".

המחזה הראשון של מילר בברודווי, "The Man Who Had All the Luck" יצא ב- 1944, סמוך לאותו תאריך של המסמכים של ה- FBI. חייו המקצועיים והאישיים היו תחת זכוכית מגדלת, בד"כ באמצעות קטעי עיתונות אך גם ממודיעים (ששמם הושחר ברשימות) ומסמכים ציבוריים.

ה- FBI לא רק ששמר תיעוד על הצהרותיו הפוליטיות של מילר, מהתנגדותו לנשק גרעיני ועד להתקפותיו נגד הרשימות השחורות של האנטי-קומוניסטים, אלא גם את צירופו לארגונים כגון מפלגת העבודה האמריקנית (החזית הקומוניסטית) וכד'.

לשווא חקר ה- FBI השפעה קומוניסטית בתוכן ובהפקות של מחזותיו של מילר. בתזכיר אחד דווח כי "כמה קומוניסטים" נדחו בפנייתם לתפקידים במגוון מחזותיו של מילר. עוד נכתב, כי המחזות "למרות שלעתים נתמכו על-ידי המפלגה הקומוניסטית, אינם עוקבים אחר אידיאולוגיות מרכסיסטיות". מסמכים אחרים מציינים כי "מילר לא נראה מופלה לטובה על-ידי המפלגה הקומוניסטית" אשר ראתה בו "רק טיפוס של זכויות האזרח".

התהילה של מילר הפכה אותו למטרה לממשלה, אך גם למישהו שיש להגן עליו. לדוגמא, מזכר מ- 1955 ציין מאמר אוהד של מגזין Holiday והסיק, כי "בגלל הפעילות המוגבלת של מילר עם המפלגה הקומוניסטית ועמדתו בעולם העסקים, יש תחושה שראיון יביא לתוצאה של מבוכה למשרד".

למילר היו מחזות בעלי כוח רב. "ציד המכשפות" - דרמה משנת 1952 שהשראתה תקופת הדיכוי של המקרתיזם (רדיפת אנשים על-רקע פוליטי), סיפרה את סיפורה של ההיסטריה ההמונית במהלך משפטי המכשפות בסיילם. הצלחה נוספת - "כולם היו בני" (1947), מחזה שהצליח מוקדם יותר בברודוויי, וסיפר על איש עסקים מושחת המתאבד לאחר שהוא מגלה כי מכר חלקי מטוסים פגומים.