היום לפני 30 שנה, ב- 27 ביוני 1976, נחטף מטוס "אייר פראנס", שהיה בדרכו מישראל לפריס, כשעליו 258 נוסעים. לאחר חניית ביניים באתונה הונחת המטוס בבנגזי לוב ואחר כך באנטבה, אוגנדה.
תמורת כמאה נוסעים ישראלים שבידיהם, דרשו המחבלים שחרור מחבלים הכלואים בישראל, בגרמניה, בשוויץ ובקניה.
החוטפים היו שני גרמנים, חברי כנופיית באדר מיינהוף ושני מחבלים פלשתינים. באנטבה שבאוגנדה, הצטרפו אליהם עוד 4 מחבלים פלשתינים. המחבלים השתייכו לכנופייתו של המחבל ודיע חדד.
ישראל ניסתה להידבר עם שליט אוגאנדה, אידי אמין, ששיתף פעולה עם החוטפים, אך במקביל גם עשתה הכנות למבצע צבאי על סמך נתוני מודיעין על המצב בשדה-התעופה אנטבה. לאחר חילוקי דעות חריפים הן סביב שולחן הממשלה והן של הדרג הצבאי, הוחלט לאשר את תוכנית החילוץ.
ב- 4 ביולי המריאו ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר משארם א-שייח', וטסו לאנטבה.
הלוחמים הצליחו להגיע בדיוק בזמן שנקבע, אך לפני זמן ההגעה, נתקלו בשני חיילים אוגנדיים, ולאחר שפגעו בהם במקלע שהרעיש עוררו אליהם את תשומת הלב של האוגנדיים. במהלך ריצתם פנימה ירה חייל אוגנדי על מפקד כוח הפריצה, סא"ל יוני נתניהו והוא נפצע קשה. יוני מת מפצעיו לפני שפונו החטופים.
במהלך הפעולה המוצלחת נהרגו עוד שני ישראלים. דורה בלוך, קשישה שנשארה במקום כי היתה מאושפזת בבית-חולים, נרצחה לאחר מעשה (גופתה הוחזרה לישראל ביוני 1979).
השם שניתן למבצע בעת ההכנות אליו היה "מבצע כדור הרעם". לאחר המבצע ניתן לו השם "מבצע יונתן", על-שמו של יונתן נתניהו, ובעיקר נודע המבצע בישראל ובעולם כ"מבצע אנטבה".
מבצע זה עלה בקנה אחד עם מדיניותה המוצהרת של ישראל באותם הימים כי לא תישא ותיתן עם טרוריסטים ולא תיענה לתביעותיהם, ויהיו הסיכונים אשר יהיו.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
