האם עובד יכול לתבוע מעביד שאצלו לא עבד? על פניו שאלה זו נשמעת דמיונית, ואולם, בשאלה זו עצמה עסק בית הדין הארצי לעבודה במקרה מעניין שהובא בפניו.
שלום אטיה, עבד במפעל "חרסה" בבאר-שבע משנת 1957 ועד לפיטוריו בשנת 1985, בשל חשד לגניבת מוצרים, סך הכל כ- 28 שנים. בשנת 1989, כ- 4 שנים לאחר שפוטר מהמפעל - חלו חילופי מעבידים במפעל וחברת מרחב הפכה לבעלים החדש.
בשנת 1971 נערך הסכם משולש בין ועד עובדי חרסה לבין הנהלת חרסה וקרן הפנסיה "נתיב" לפיו החלו עובדי חרסה להיות מבוטחים בקרן נתיב בפנסיה מקיפה. בהסכם הפנסיה נקבע כי הצטרפות העובדים לקרן נתיב תהיה בתחולה למפרע מיום תחילת עבודתו של כל עובד בחרסה.
בשנת 1988 - כשלוש שנים לאחר סיום עבודתו בחרסה, ביקש אטיה להקפיא את זכויותיו בקרן נתיב עד הגיעו לגיל פנסיה. בתשובה לפנייתו קיבל המערער מכתב מקרן נתיב, ובו נאמר לו כי הקרן לא תוכל להענות לבקשתו שכן המעביד לא הפריש עבורו את הסכומים שהיה מחויב להפריש.
על-רקע זה הגיש אטיה תביעה בבית הדין האזורי בבאר-שבע נגד מרחב. בתביעתו ביקש אטיה, לחייב את מרחב לשלם הפרשות שלא שולמו בסך 78,152 שקלים. טענתו המרכזית של אטיה היתה, שהוא עבד באותו מקום עבודה ולכן הוא זכאי לתבוע את מרחב בשל אי הפרשות כספים לנתיב לגבי תקופת עבודתו בחרסה, זאת מכוח סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים הקובע כי באם "עבר מפעל מיד ליד... יראו את המעביד החדש כמעביד שעליו חל ההסכם הקיבוצי".
מרחב טענה מנגד, כי אין יריבות בין הצדדים שכן מעולם לא היתה מעבידתו של אטיה ואף אין היא במעמד של "חליף" של מעבידו של אטיה. כן טענה מרחב, כי החובה להשלים הפרשות לקרן נתיב חלה על המעביד האחרון ולא עליה.
בית הדין האזורי דחה את תביעתו של אטיה, כאשר הוא מציין בהחלטתו כי אטיה לא עבד מעולם אצל מרחב ולכן אין די בהוראות סעיף 18 לחוק הסכמים קיבוציים כדי להוכיח כי הוראות ההסכמים הקיבוציים של המעביד הקודם חלות על המעביד החדש.
על החלטה זו ערער אטיה בפני בית הדין הארצי לעבודה. בית הדין קבע בתחילת הדברים כי "לא יכול להיות ספק שהמערער לא היה עובד של מרחב. כך פסק בית הדין האזורי וכך הם פני הדברים לאשורם". עם זאת, קיבל בית הדין את טענתו של אטיה כי ייתכן ומרחב חבה בזכויותיו מכוח ההסכם לרכישת המפעל שערכה עם המעביד הקודם. "טוען המערער כי קמו לו זכויות מכוח הסכם הרכישה שבין מרחב לחרסה. טענה זו ראויה להישמע".
אולם אטיה ומרחב לא הציגו בפני בית הדין את ההסכם לרכישת המפעל. היות שכך, קבע בית הדין כי "אנו מקבלים את הערעור במובן זה שהדיון מוחזר לבית הדין האזורי לבירור זכויותיו של המערער מכוח הסכמי הרכישה של חרסה על-ידי מרחב במסגרת קונצרן כור".
"אם יימצא שקיים מקור המחייב את מרחב במסגרת קונצרן 'כור', בהתחייבויותיה של חרסה לגבי המערער, כי אז ישלים בית הדין האזורי את פסיקתו גם בנושא הסכומים המדויקים המגיעים למערער ויבחן את הנזק הממשי שנגרם לו כתוצאה מכך שחרסה לא העבירה את מלוא התשלומים בגינו מכוח הסכם הפנסיה".
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
