מחלוקת חריפה בארה"ב בנוגע לתקיפת עירק על-ידי ארה"ב. במאמר שפרסם ג'יימס בייקר (יום ב', 26.8.02) - מי שהיה מזכיר המדינה בתקופת ממשלתו של בוש האב, בניו-יורק טיימס, הוא קורא לנשיא בוש להימנע ממתקפה, כל עוד אין לו תמיכה בינלאומית גורפת מצד בנות-בריתה של ארה"ב.
בייקר קורא לבוש לפעול להכרזה חד-משמעית של האו"ם כלפי עירק: "הסכימו לבדיקות פולשניות בכל עת, בכל מקום, וללא כל יוצא מן הכלל".
במידה ועירק תפנה למה שמכנה בייקר: "טקטיקות רמאות והתחכמות", על ארה"ב "לעשות כל שביכולתה כדי להוביל להחלפת המשטר".
המאמר פתח דיון נרחב בנושא. חברי קונגרס רבים הצדיקו את תוכן דבריו של בייקר, בעוד שאחרים הביעו חשש מהחמרת המצב במידה והאו"ם יסרב לצאת בהכרזה כזו.
בראיון לרשת CBS אמר הסנאטור ארלן ספקטור: "היינו צריכים לחסל את בן-לאדן מזמן. צריך לבחון את האיום של סדאם חוסיין בזהירות רבה, ולעשות שימוש בכוח רק אם אין לנו ברירה אחרת, ברגע שהקונגרס יאשר החלטה כזו".
אבל אפילו הצורך בהסכמה של הקונגרס הוא משהו שנמצא בדיונים. יועצו של בוש, אל גונזלס, טוען כי החוקה מתירה לנשיא לנהל מלחמה גם בלי אישור רשמי מהקונגרס. לדעת גונזלס, מתלווה לסמכות זו גם סמכות לפעול נגד סדאם חוסיין באופן ספציפי, בעקבות החלטת הקונגרס שהתירה לאביו לפעול ב-1991 נגד סדאם חוסיין.
למרות זאת, סביר להניח שבוש לא יורה על תקיפה קודם שיתייעץ עם חברי הקונגרס.
בתוך הקונגרס הדעות חלוקות. מנהיג ברוב, הסנאטור טום דליי, הוא תומך נלהב של מתקפה בעירק, אפילו בלי הסכמה של האו"ם. הסנאטור צ'אק הייגל טוען, שאין ראיות המקשרות בין עירק לטרור או לבן-לאדן. אחרים טוענים, שלא הוצגו בפניהם ראיות חותכות המראות שסדאם חוסיין מפתח נשק להשמדה המונית.
שאלת הנשק להשמדה המונית הינה קריטית. רבים מהסנאטורים מאמינים שהוכחת קיומם של נשק להשמדה המונית היא שתאפשר להם להצביע בלב שקט בעד מתקפה על עירק.
פקח הנשק הבכיר של האו"ם, האנס בליקס, הוא מאלה המאמינים שלעירקים יש מה להסתיר. "הם טוענים שאין להם נשקים להשמדה המונית. אז למה לא להזמין את הפקחים המקצועיים שיאששו זאת?"
צבא עירק מתכונן למלחמה
כשבועיים לפני ה-11 בספטמבר, זיהו כוחות אמריקנים התנהלות מוזרה של צבא עירק. ההתנהלות דמתה לכוננות שהיתה לפני מלחמת המפרץ ב-1991, והיתה למעשה החלק הגלוי בהכרזת כוננות שיא.
כניסה זו לכוננות ישר לפני מתקפת ה-11 בספטמבר שימשה בתחילת הדרך כאחד הרמזים הבולטים למעורבות עירק.
בשבועות האחרונים החל הצבא העירקי בהתנהלות דומה. ציוד צבאי הוכנס לבונקרים תת-קרקעיים, כדי למנוע תקיפות פתע של מטוסים אמריקנים ובריטים. יחידות הגנה אווירית פוזרו ברחבי המדינה כדי שיהיו חשופים פחות להפגזות בודדות.
בצבא ארה"ב מעריכים שצבא עירק ינסה לגרור את ארה"ב ללוחמה בשטחים מיושבים, בידיעה שארה"ב לא תשתמש בטילים ופצצות באיזורים אלו.
באמצעות לוחמה כזו מקווים העירקים ליצור מצב פוליטי, שיוביל את האמריקנים לחשוב פעמיים לפני כל תקיפה.
צבא עירק, המונה כ-350,000 לוחמים, היה גדול פי שלושה בתחילת מלחמת המפרץ. המודיעין האמריקני טוען שהמורל הצבאי נמוך, וכי ניתן להעריך שלוחמים רבים יעדיפו להיכנע ולא להילחם.
לצבא העירקי כ-300 מטוסי קרב - כמחצית מהמספר שהיה לו בעת מלחמת המפרץ. חיל הים קטן וחסר משמעות מול הכוחות האמריקנים.
כמות טילי הסקאד אינה ידועה, וההערכות עומדות על מספרים נמוכים של אחדים עד ל-40. לעירק טילים נוספים (הטווח שלהם אינו מאפשר פגיעה בישראל). מאידך, מצב הנשק להשמדה המונית העומד לרשות עירק אינו ידוע.
