|
|
|
|
|
מציעי החוק, והציבור החיובי (ויש חיה כזו!) במדינת ישראל צריכים להבין כי הרבנים אינם רוצים "לחטוף את הכל" ואם לאו - "שוברים את הכלים". קיימת בעיה הלכתית-מצפונית, וניתן לתקנה באמצעים עוקפים. כל משפטן מתחיל יודע ומכיר בשיטה כזו | |
|
|
|
|
|
מצב הקואליציה הנוכחית והווטו של שס מאיים על הצעת חוק השבת החדשה, שנועדה להסדיר את אופיה של השבת במדינת ישראל. הרב ישראל רוזן, ראש מכון צמ"ת (צוותי מדע תורה), סבור כי למרות החוק הפרשני, עדיין אפשר להגיע להסכמה, ואף לקבל את תמיכת הרבנים להצעת החוק החדשה.
"אמנם עיקרו של החוק רצוי, הכרחי ואפילו נחשק מנקודת מבט יהודית", אומר הרב רוזן בראיון ל-Nfc. "המשמעות היא הפסקה טוטאלית של תעשיה ומסחר בשבת, דהיינו פעילות של ייצור, סחר ומתן שירותים, ובכלל זה מפעלי תעשיה, בנקים, חנויות, רשתות הפצה, קניונים וכיוצא בזה. תהא דרך התארגנותם המשפטית אשר תהא, ויהא מיקומם הגיאוגרפי אשר יהא, כלשון הצעת החוק. החוק מטיל קנסות כבדים 'בשיעור הרווחים שהושגו בפעילות האסורה בשבת', וכן כפל קנס 'בשל עבירה חוזרת' ואפילו 'הפסקת העבודה לשיבעה ימים רצופים', וסעיפי אכיפה נוספים, חיוביים מאד מנקודת מבטי", תיאר הרב רוזן את צדדיו החיוביים של החוק.
"אבל, וכאן המחיר", מסייג ראש מכון צמ"ת, "החוק מתיר במפורש פעילות בילוי, תרבות ובידור" וכן הסעות ציבוריות למקומות אלו, תוך הגבלות בהקפדה על מסגרות של מיקום והגבלות רעש, וכן "הסעה ציבורית בכלי רכב שקיבולתם אינה עולה על 12 מקומות. על שני הסעיפים אלו יד יהודית-דתית רועדת מלחתום".
- מה בדיוק הבעיה? מדוע במקום לברך על מה שיש, מגלים הרבנים אטימות וקיצוניות, ודבקים בעיקרון של "הכל או לא כלום!", "אין לנו סמכות לוותר כמלוא נימה", או "מה שיהיה יהיה - ידינו לא תהיה במעל הזה"?
- אני מבין נימוקים אלו, ואפילו מכיר מקרוב מקורות הלכה בדבר חומרת האחריות העקיפה להכשלה בעבירות או חטא מתן לגיטימציה וכדומה. אף על-פי כן, דעת רבים מחבריי היא שלא רק הפוליטיקה היא "אמנות האפשר", אלא גם בהלכה ניתן לפלס דרכים פורמאליות של "אי אמירת דבר שאינו נשמע". הפטנט הוא "אי-אמירה".
- ולגופו של חוק השבת, כיצד זה בא לידי ביטוי?
- באמתחתי ניסוחים חליפיים לשניים-שלשה סעיפים בלבד, אשר לדעתי יאפשרו הזדהות עם החוק כ"הישג יהודי-חברתי". השבתה גורפת של המסחר בשבת היא כמובן הישג כזה מכל זווית ראייה אפשרית. הפתרון המוצע לנושאים הפרובלמטיים הוא פשוט בתכלית: לא לומר מה מותר, אלא לציין את ההגבלות בלבד. לא להתיר תחבורה ציבורית במפורש כמנוסח בהצעה, אלא להסתפק במה לא, שאף הוא מנוסח היטב בחוק המוצע: "לא יהיו הסעות ציבוריות למקומות שאינם מקומות תרבות ובילוי, בתחומי רשות מקומית שתחפוץ בכך, לא יפעלו במתכונת חול מבלי לשמור באופן מירבי על צביון השבת והגבלת הצורך. לא תהיה הסעה ציבורית בכלי רכב שקיבולתם עולה על 12 מקומות".
- זה לגבי תחבורה, ומה באשר למקומות בילוי?
- כנ"ל לעניין תרבות ובילוי. קשה לשומר תורה ומצוות להרים יד לטובת סעיף המתיר פעילות כזו במפורש. מאידך-גיסא, אין לדעתי מניעה להסכים ואפילו לתמוך אם נשארים רק עם הסיפא המגביל: "פעילות תרבות ובידור שייערכו בשבת ייעשו בהקפדה על מסגרות של מיקום והגבלת רעש".
- מה שאתה בעצם מציע זה חוק עוקף הלכה?
- מציעי החוק, והציבור החיובי (ויש חיה כזו!) במדינת ישראל צריכים להבין כי הרבנים אינם רוצים "לחטוף את הכל" ואם לאו - "שוברים את הכלים". קיימת בעיה הלכתית-מצפונית, וניתן לתקנה באמצעים עוקפים. כל משפטן מתחיל יודע ומכיר בשיטה כזו.
- אתה לא חושש מעמדות של רבנים אחרים? לערעור במעמד השבת?
- אכן, דפיקות הלב הקשות ביותר הן דווקא קולות הרבנים הריאליים, המהססים מן הכיוון הפראקטי להחריד: האמנם יצליח החוק לאפס את המסחר בשבת? האם בכוחו להלחם בהתדרדרות חברתית-תרבותית זו? ימים יגידו, אך ככל שהם יהיו קרובים יותר - כן יגבר הסיכוי!