אחוז בעלי התארים האקדמיים בישראל הוא מהגבוהים בעולם. אחוז זה הינו גבוה מממוצע ארצות OECD וזהה לזה של ארה"ב. נורווגיה היא המדינה היחידה שבה אחוז האקדמאים גבוה יותר. כך עולה מנתונים שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי - OECD המפרסם מדי שנה את "Education at a Glance".
השוואת הנתונים של ישראל עם נתונים של מדינות אחרות לשנת 2003 מראה שאחוז ההוצאה לחינוך בישראל הוא הגבוה מכל המדינות שנכללו בהשוואה. בישראל הגיעה ההוצאה הלאומית לחינוך ל- 8.5% מהתוצר המקומי הגולמי, לעומת 6.3% במדינות החברות ב- OECD. אולם בהשוואה זו יש להביא בחשבון, שאחוז הצעירים באוכלוסיה בישראל גבוה יחסית מזה שבארצות החברות ב- OECD. בישראל בשנת 2003 אחוז האוכלוסיה בגיל 0 עד 24 הגיעה ל- 45%.
ההוצאה הממוצעת לתלמיד נמוכה
השוואת ההוצאה הממוצעת לתלמיד, במחירים בינלאומיים קבועים (במונחי שווי כוח הקנייה) מראה, כי בישראל ההוצאה הממוצעת לתלמיד בכל דרגי החינוך נמוכה מהממוצע במדינות החברות ב- OECD.
כך למשל בחינוך הקדם-יסודי היתה ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל 3,718 דולר, בדומה ליפן - 3,766 דולר. גבוה מההוצאה לחינוך בסלובקיה, צ'כיה וקוריאה (2641-2628 דולר). בשאר המדינות היתה ההוצאה גבוהה יותר, ובמיוחד בממלכה המאוחדת - 7,153 דולר.
בחינוך היסודי ישראל הוציאה 5,017 דולר לתלמיד - סכום דומה לפינלנד וצרפת, וגם לממוצע במדינות החברות ב- OECD. בתיכון (כולל חט"ב) ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל הסתכמה ב- 5,959 דולר והיתה נמוכה לעומת הממוצע 6,936 דולר במדינות ה- OECD. בשתי מדינות - סלובקיה וצ'כיה ההוצאה היתה נמוכה מזו בישראל. הוצאה גבוהה במיוחד - מעל 8,000 דולר - היתה באוסטריה, צרפת ודנמרק.
במוסדות על-תיכונים ובמוסדות להשכלה גבוהה ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל הגיעה ל- 11,945 דולר, בדומה לממלכה המאוחדת, בלגיה, גרמניה ויפן, ונמוכה מזו בשוודיה, דנמרק ,הולנד, אוסטריה, אוסטרליה ופינלנד.
1995-2003: פערים גדולים בין ישראל למדינות ה- OECD
השוואת התפתחות ההוצאה לחינוך לתלמיד בשנים 1995 ו- 2003, מראה פערים גדולים בין המדינות. פירוט הממצאים לפי דרג חינוך מראה כי ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל בקבוצת מוסדות חינוך יסודי, תיכון (כולל חט"ב) ומכינות קדם-אקדמיות עלתה ב- 2003 לעומת 1995 ב-2% בלבד. ביתר המדינות השינויים נעים בין 11% (נורבגיה) לבין 35% (אוסטרליה). עם זאת ש לציין את העלייה הגבוהה במספר התלמידים בישראל (16%) לעומת מדינות ה- OECD (10%).
במוסדות חינוך על תיכונים ובמוסדות להשכלה גבוהה בישראל היתה ירידה בהוצאה לחינוך לתלמיד לעומת 1995 ב- 14%. יוזכר שבשנים אלה עלה מספר התלמידים במכללות בצורה חדה. ירידה חלה גם בהוצאה לתלמיד בצ'כיה (26%) ובאוסטרליה (6%). העלייה הגבוהה ביותר בהוצאה לתלמיד נרשמה בקנדה (28%).
ממוצע תלמידים גבוה בכיתה
ממוצע התלמידים בכיתה בישראל (26.5 בחינוך היסודי ו- 31.5 בחטיבות הביניים) גבוה מהממוצע משאר הארצות - 21.4 בהתאמה. הן בחינוך היסודי והן בחטיבת הביניים, ממוצע התלמידים בכיתה בישראל גבוה יותר מממוצע זה בכל אחת מארצות OECD מלבד קוריאה ויפן.
לעומת זאת, יחס התלמידים למורה בישראל דומה לממוצע ארצות OECD הן בישראל והן ב- OECD בחינוך היסודי. ו- 13.0 בישראל לעומת 13.3 ב- OECD בחינוך העל-יסודי. יחס התלמידים למורה בחינוך העל-יסודי בישראל דומה לזה שבשוודיה (12.9) ופינלנד (13.1), ונמוך מזה שבארצות כגון גרמניה (15.1), בריטניה (14.4) וארצות הברית (15.5).
בממוצע אדם לומד בישראל - 15 שנה
בישראל צפוי אדם ללמוד 15.7 שנים בכל סוגי בתי הספר, לעומת 17.4 שנים בממוצע ארצות OECD. פער זה מושפע משיטת החישוב של האינדיקטור, לפיה כל שנת לימוד נספרת כשנה שלמה, גם אם היקף הלימודים הוא חלקי. מערכת החינוך בארצות מסוימות ב- OECD נפרסת על פני שנים רבות יותר מאשר בישראל בשל ריבוי תוכניות לימוד בהיקף חלקי באותן ארצות (כך בבריטניה, אוסטרליה, בלגיה, ניו-זילנד ושוודיה). כשנלקחות בחשבון תוכניות לימוד בהיקף מלא בלבד (כמעט כל תוכניות החינוך הפורמליות בישראל נחשבות לכאלה) הפער בין מספר שנות הלימוד בישראל (15.3) לממוצע ארצות OECD מצטמצם משמעותית.
הפער בין ישראל לבריטניה, למשל (15.7 שנים בישראל לעומת 20.7 בבריטניה) נמחק לחלוטין כשמשווים תוכניות בהיקף לימוד מלא בלבד, שכן לא פחות מ- 5.4 שנות לימוד של אדם בבריטניה הן למעשה לימודים בהיקף חלקי, לעומת 0.4 שנים בלבד בישראל.
שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, מסרה בתגובה לממצאים: "מדינת ישראל מפגרת באורח ניכר בחינוך הקדם יסודי, העל יסודי והאקדמי. ישראל לא תוכל להתחרות במשק הגלובלי ולהעניק את המירב אם לא תגדיל את תקציב החינוך כדרוש. במשרד החינוך".
במשרד החינוך מוסיפים כי אומנם בישראל מושקעים כ- 8.5% מהתל"ג בחינוך, בהשוואה למדינות ה- OECD המשקיעות כ- 6.5%, אלא שההשקעה בארץ מתחלקת למספר תלמידים רב בהרבה, שכן האוכלוסיה הצעירה בישראל (גילאי 0-24) מהווה כ- 45% מהאוכלוסיה, בעוד שבמדינות ה- OECD חלקה של האוכלוסיה הצעירה הוא רק 30%.
יוצא איפוא, שההשקעה בארץ פר תלמיד נמוכה מההשקעה במדינות ה-OECD. כמו כן, מציינים במשרד החינוך כי רק כ- 80% מההשקעה בחינוך בישראל ממומנת על-ידי גורמים ממשלתיים ציבוריים, בעוד ששאר הנטל נופל על כתפי משקי הבית, לעומת כ- 90% מההשקעה בחינוך במימון הממשלה, במדינות ה- OECD.
