העליון פירסם נימוקיו: מדוע לא ימוזגו דור וסונול

בפסק דין שניתן על-ידי השופטים אילה פרוקציה, עדנה ארבל והנשיא (בדימ') אהרן ברק, פורטו כל הנימוקים מדוע קיבל בית המשפט את ערעורה של רשות ההגבלים העסקיים וקבע כי המיזוג בין החברות דור-אלון וסונול לא יאושר, ובכך ביטל את החלטת בית הדין להגבלים עסקיים. בית המשפט פירט באריכות בפסק הדין מדוע המיזוג אינו עולה בקנה אחד עם אמות המידה הקבועות בסעיף 21 לחוק ההגבלים העסקיים, שתכליתן למנוע פגיעה בתחרות ולהגן על האינטרס הציבורי.

בית המשפט קבע כי אמת המידה לבחינת המיזוג היא סבירות במובנה הנורמטיבי-משפטי, להבדיל ממבחן ההסתברות הכלכלית, הנדרש לניתוח כלכלי. לדברי השופטים, החלטת בית הדין בעניין המיזוג אינה עומדת במבחן הסבירות הנורמטיבית. השופטים מחו כנגד החשיבות הרבה שנתן בית הדין להפרטת בתי הזיקוק ולשינויים בענף הדלק, שלדבריהם ניתן לו משקל בלתי-סביר. השופטים הוסיפו גם כי לא יוחס משקל מכריע לנתונים מוכחים של מצב שוק הדלק הקיים.

ראשיתה של הפרשה, לפני כשנה, אז חברת דור-אלון חתמה אז על הסכם, לפיו היא תרכוש את סונול מחברת גרנית הכרמל שבשליטת משפחת בורוביץ' תמורת 155 מיליון דולר. הסכם המיזוג לא אושר על-ידי רונית קן, ראש הרשות להגבלים עסקיים וזאת בטענה לפגיעה בתחרות במשק הדלק. החלטה זו התבססה על הקביעה כי אין לאשר את המיזוג, שכן קיים חשש סביר כי כתוצאה מכך תיפגע באופן משמעותי התחרות בענף הדלק, והציבור עלול להיפגע מכך. החברות ערערו לבית הדין, והשיגו בפניו על החלטת הממונה. בית הדין קיבל את הערר, ביטל את החלטת הממונה, ואישר את המיזוג בין החברות בכפוף לשורה של תנאים. החלטה זו לא הסכימו ברשות להגבלים להותיר על כנה, ולכן ערערו לבית המשפט העליון, ביחד עם חברת הדלק סד"ש, שלא ניתן לה להצטרף להליכים הקודמים. ביום 15.6.06 נתנו השופטים את החלטתם על קבלת הערעור ועל החזרת החלטת הממונה. משמעות הדבר היתה כי המיזוג המבוקש בין החברות לא יוכל להתממש. אם היה מאושר המיזוג, החברות המתמזגות היו מרכזות לאחריו כ-38% מנתח השוק בשיווק הבנזין, דבר שהיה הופך אותן לחברה הגדולה בשוק.

בית המשפט קיבל את נימוקיו של הממונה על ההגבלים לפיהם מבנה משק הדלק הישראל הינו ריכוזי. הממונה החליט כי המיזוג יגביר את החשש מפני השפעות מתואמות בענף, ועלול להביא להורדת מתחרה מרכזי מבין ארבעת הגדולים (דור אלון, סונול, פז ודלק). עוד החליט כי המיזוג יביא להובלה בשוק הדלק והסולר בשוק הסולר, וקיים חשש סביר לפגיעה בתחרות באזורים גיאוגרפיים רבים.

בית הדין, בהחלטתו לבטל את החלטת הממונה, לא בחן את נימוקיו של הממונה, אלא פנה לבחינה מקורית משלו, שהיא ראשונית ביסודה. הוא ניתח תשתית נתוונים רחבה, ובכלל זה את עיקרי ההיסטוריה של הענף, ותנאי התחרות המיוחדים השוררים בו.

מסקנת בית הדין הייתה כי המיזוג ישפיע בצורה משמעותית על הריכוזיות בשני מקטעים: מקטע ציי הרכב הקטנים, ומקטע הצרכנים המזדמנים. בתחומים אלה קבע בית הדין כי חלקן של שתי החברות המתמזגות בתפוקת הענף עולה על שליש, רגישות הביקוש למחיר נמוכה, והיתרונות העשויים לצמוח מן המיזוג אינם שקולים כנגד הסיכון הטמון בהעלאת מחירים העלול להיגרם עקב כך.

בהחלטתו התבסס בית הדין על החלטת ועדת שרים לענייני הפרטה מיום 26.12.04 בעניין פיצול חברת בתי הזיקוק לשתי ישויות נפרדות - בית הזיקוק בחיפה ובית הזיקוק באשדוד, והסיק מתוכנית זו כי השינויים שיתחוללו במשק הדלק בעקבותיה ימתנו באופן ניכר את החשש מפגיעה בתחרות עקב המיזוג המבוקש.

בהחלטתו של בית המשפט העליון הסכימו השופטים כי לבית הדין יש סמכות שלא לאשר בקשה למיזוג חברות, אולם לצד היקפו הרחב של פיקוח שיפוטי זה, היקף התערבותו בפועל בהחלטת הרשות המוסמכת נגזרת לעולם מטיבו של הנושא העומד לדיון, ומהרקע המקצועי ומידת המומחיות העומדים לרשות מקבל ההחלטה.

לכן פסקו השופטים כי בכוחו של בית הדין לסטות מהחלטת הממונה אם מצא כי היא לוקה בטעות, ולקבל החלטה אחרת על-פי מיטב שיקול דעתו הענייני, אולם לעולם אין מדובר בפתיחת דף חדש בהליך השיפוטי, כאילו אין בנמצא החלטה העומדת לערר, וכאילו לא ארע דבר קודם לדיון השיפוטי.

השאלה על מי נטל ההוכחה להוכיח כי למיזוג לא תהיה השפעה מהותית שלילית על התחרות הושארה בפסק הדין ללא תשובה. לגבי שיקולים בשינויים הצפויים במשק, החליטו השופטים שיש לשקול את הדברים לפי מידת ההסתברות לשינוי, מידת צפיית משמעות ההשפעה, והתחשבות באפשרות כי השינוי לא יתרחש. נוסחת האיזון הסבירה, לפי בית המשפט, מצריכה מתן משקל יחסי ראוי לנתונים המוכחים בדבר מצב השוק הנתון, אל מול הסתברות השינויים המבוססים על הערכה לעתיד בלבד.