לטענת חברת יקבי עמק האלה (עדולם), שם זה משמש אותה לסימון סדרת יינות איכות המיועדים לקהל מצומצם חובב יין. השם מזהה את היקב הספציפי כמקור היין ולא רק מזהה גיאוגרפי. עוד נטען כי פעילות היקב תחת הסימן "יקבי עמק האלה" היא שיצרה לעמק האלה מוניטין בנוגע ליין ואין לאפשר ליצרנים אחרים לעשות שימוש בשם "עמק האלה" כציון למקור הטובין, תוך היבנות על מוניטין המבקשת.
הפוסק, נח שלו שלומוביץ, קבע, לאחר סקירה מקיפה של דיני הקניין הרוחני בכלל, תוך התמקדות בנושא סימני מסחר בעלי איפיון גיאוגרפי, כי "אין ספק כי השימוש בשם הגיאוגרפי "עמק האלה" לגבי יין הינו שימוש תיאורי או משבח". אולם, הוסיף, "אין צורך להסתמך על דברים אלו על-מנת לקבוע כי השם "עמק האלה" הינו תיאורי לגבי הטובין המבוקשים".
מחד ציין, "הנוהג המושרש של אפיון יין במקורו הגיאוגרפי מבטיח כי הסימן המבוקש תיאורי לגבי יין, אף אם אין לעמק האלה כל מוניטין בתחום זה, שכן קהל הצרכנים ממילא יזהה שימוש זה כאפיון גיאוגרפי של היין".
מנגד, הפוסק לא מצא לנכון להכיר בבניית המוניטין לחבל הארץ עמק האלה, כמאמציהם הבלעדיים של יקבי עמק האלה (עדולם). רישום שם גיאוגרפי כסימן מסחר יתאפשר רק במידה והוכח בראיות כי קהל הצרכנים מזהה את הסימן כציון למקור הטובין, ולא רק כשם של חבל ארץ. והוסיף שלומוביץ:" 'יקב' היא מילה גנרית עבור יקבים ו'עמק האלה' הוא השם המקובל של האזור בו ממוקם היקב. נטל ההוכחה כי סימן מסוג זה זכה באופי מבחין נרכש הוא גדול מאד".
הפוסק קבע, כי המבקשים את סימן המסחר האמור לא עמדו בנטל הוכחה זה. שם כגון "יקבי עמק האלה", אין הוא מותיר מקום רב למשמעות שנייה, אשר תאפיל ולו לאותו רגע קט, על זו המילולית. אין השם אלא סך כל מילותיו דהיינו יקב המצוי בעמק האלה, וככזה, ראוי הוא שיישאר פתוח למסחר גם למתחריה של המבקשת, קיימים או עתידיים, הרוצים לטעת כרמים ולהקים יקבים בעמק האלה.
החלטת הפוסק אינה חלוטה ואפשר כי חברת "יקבי עמק האלה (עדולם) תערער על פסיקתו.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
