השופט גרוניס בבית המשפט העליון הוציא (יום ב', 8.1.07) צו ביניים האוסר על ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון, מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ומנהלת גדר ההפרדה, להקים את גדר הביטחון באזור המחצבה של חברת מדן ומושב בית חג"י. טענת העותרים בבקשה היתה כי החלטת הממשלה ביום ה-30.4.06 ששינתה את החלטת הממשלה לגבי תוואי הגדר מיום ה-20.2.05, נעשתה משיקולים כלכליים גרידא ויצירת שוויון בין מחצבות, ולא משיקולי ביטחון, והכל לבקשת בעלי עניין בענף המחצבות.
העותרים ביקשו מבית המשפט להעניק להם צו ביניים עד אשר יידון עניינם, וזאת בכדי שלא יבוצעו העבודות ויוצאו המשאבים ולאחר מכן לא ניתן יהיה לעצור את הבנייה גם אם יתברר כי זה הדבר הנכון לעשות.
הטענה בבקשה לצו היתה כי תוואי הגדר ששונה ב-2006 יותיר את מחצבת בית חגי באשכולות מצידה המזרחי של הגדר באזור חברון, כלומר מחוץ לתחומי ישראל, בעוד ההחלטה מ-2005 הותירה את המחצבה בצידה המערבי, ולכן על בית המשפט להורות למדינה לפעול לפי החלטה הראשונה. זאת משום שלטענת המבקשים התוואי החדש יגרום להפרטת הביטחון ולגלגול האחריות לפתח בעלי המחצבה, לרמת ביטחון ירודה, להשתת עלויות הביטחון על בעלי המחצבה, ולהסדרת מנגנון עוקף תשלום פיצויים.
לדידם של העותרים, לפי הממצאים עולה תמונה חד-משמעית לפיה ההחלטה לשינוי תוואי הגדר לא נעשתה משיקולים ביטחוניים, וכי ההחלטה הראשונית, הביטחונית יותר, אף תופסת 150 דונם פחות מהשטחים הפרטיים של הפלשתינים, כך שהיתה גם ביטחונית וגם מידתית יותר מההחלטה האחרונה. גם מממצאי בדיקתה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אשר אושרו בכנסת, ניתן להסיק כי החלטת הממשלה החדשה ניתנה משיקולים זרים, ולמרות זאת המדינה המשיכה בגישתה המתחמקת מטענות אלה, ולכן נהיר למבקשים כי סיכויי עתירתם להתקבל הינם גבוהים.
מלבד כל האמור לעיל, בדחיית ההתנגדות של המבקשים בנובמבר 06', נכתב כי בשל פניית מחצבות אחרות אשר טענו כי "הקמת גדר הביטחון ממזרח למחצבת דן תביא לאפליה ולהתערבות של מערכת הביטחון בשוק האגרגטים...". כלומר, כך מסיקים המבקשים, החלטת הממשלה נתקבלה בשל תלונות מצד מחצבות שטרם הוקמו שטענו טענות של שוויון ושל הסדרת שוק המחצבות כשיקול יחיד ובלעדי, חרף ההשלכות הביטחוניות שיש לשינוי זה בתוואי הגדר, לכמות הקרקעות הפרטיות הנמצאות בתוואי, ואף לפגיעה קשה במחצבה ובאזור התעשיה, אשר הינו חלק ממנה, ואשר הינו המפרנס הגדול ביותר בדרום הר חברון.
מכיוון שהמשיבים לא הסכימו לעכב את ההוצאה לפועל של בניית הגדר באזור המדובר עד אשר תכריע הממשלה בהמלצת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ועד אשר ייבדקו המסקנות הברורות שהתקבלו במערכת, ביקשו העותרים את צו הביניים, ולבקשתם נעתר בית המשפט העליון.
