ארמנד גונן, מפרדס חנה, נפש במלון דן פנורמה באילת בחודש יוני 2002. הוא אמור היה ליטול חלק בפסטיבל מרוקו שאורגן על-ידי חברת ארקיע.
"כשירדתי מהאוטובוס בשער המלון, נתקלתי באבן ועפתי באוויר. הברך התנפחה וסבלתי משפשופים לאורך השוק עד הקרסול".
בחודש שעבר תבע גונן את רשת מלונות דן וחברת הביטוח מגדל בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב בסכום של 17,000 שקל.
גונן תאר בכתב התביעה את מפח הנפש שנגרם לו כשהובהל לבית החולים יוספטל באילת, חבול ונאנק מכאבים. "לדאבוני הרב, הנופש, לו ציפיתי בכיליון עיניים, הפך לסיוט כשאני צמוד לעגלה וסובל מכאבים. כל תוכניותיי ירדו לטמיון, נתקעתי במלון ולא ניצלתי את השירותים שהציע והמופעים שדיברו בשבחם".
גונן לא צמצם את נזקיו (כאמור בפקודת הנזיקין, א.פ.), ונשאר במלון בגלל שאשתו הייתה אחראית על קבוצת קשישים מפרדס חנה. "אי אפשר להפקיר אנשים מבוגרים שלא היו מסתדרים בכוחות עצמם בעיר זרה".
בכתב התביעה הורעפו שבחים על אנשי הביטחון של מלון דן, שפינו את גונן לבית החולים ודאגו לשלומו בזמן שהותו במלון. "הם החליפו לי את התחבושות והעניקו עזרה רפואית. בעקבות הפציעה עברתי טיפולי פיזיותרפיה ונעדרתי מעבודתו במשך 32 יום".
גונן ביקש מבית המשפט לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך של 9,500 שקל עבור 32 ימי מחלה, בתוספת עלות החופשה בסך 2,500 שקל, 2,000 שקל בגין כאב וסבל ו- 3,000 שקל עבור עוגמת נפש.
בכתב ההגנה ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה והכחישו את טענותיו של גונן. לדבריהם, גונן לא צירף חוות דעת רפואית ולא הוכיח קשר סיבתי בין האירוע לפציעה. "אם אבן גדולה בלטה מהרצפה הרי שהתובע היה צריך להבחין בה, מבעוד מועד, ואין לו אלא להלין על עצמו".
הנתבעים הוסיפו שאם גונן נפגע הרי שפגיעתו הייתה קלה ביותר ולא נגרם לו נזק. "הוא הלך תוך פיזור דעת, לא הסתכל בדרך, נהג באופן בלתי זהיר, מעד תוך כדי איבוד שיווי משקל, חשף עצמו מרצון לסיכוני הדרך ולא נהג כפי שעובר אורח זהיר היה נוהג". הנתבעים התרעמו שסכום התביעה מוגזם ומופרז.
בית המשפט ידון בתיק בחודש יולי.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
