טקס פרסי האקדמיה ה-79 מתקרב בצעדי ענק. חשים צורך ברענון אחרון לפני ליל האוסקרים? מהגבות של סקורסזה עד לטרנד המקסיקני, מסרטי המסר החברתי עד לאנדרדוג האמריקני האהוב - אנחנו כאן כדי לשרטט את המפה. ויש גם טבלת הימורים של טובי המבקרים!
טבלת המבקרים של עכבר און ליין בפרקים הקודמים: בסאגת האוסקר של 2006 נלחמו זה בזה עד זוב "התרסקות", ההטפה האנטי-גזענית מבית פול האגיס, ו"
הר ברוקבק" של אנג לי, שהציב בחזיתו שני קאובויים הומואים וקטף את הגלובוס של 2006. שני הסרטים נשאו מסר חברתי נוקב, הקרב היה עקוב מדם והפרשות אחרות, וכולם נורא רצו ששני הבוקרים הנסיכיים יגברו על סבך העלילות הבלתי נלאה של "התרסקות". אלא שברגע האחרון חטף האגיס המעצבן את הפסלון והותיר את לי בצד.
ומה קורה השנה? הספקולציות רבות, והכבירה שבהן קשורה ישירות לאחד, מרטין סקורסזה, שמעולם לא קיבל את חיבוק האקדמיה, אפילו לא על "נהג מונית", והולך (אולי) לקבל אותו על סרט הרבה פחות טוב ("
השתולים"). המסרים החברתיים ("
בבל", "
מכתבים מאיוו ג'ימה") עדיין חביבים על מצביעי האוסקר, ואפליה מתקנת - או כישרון אדיר - הפכה את הלטינוס שבחבורה לסיפור הצלחה קטן: "
המבוך של פאן" של גיירמו דל טורו המקסיקני מועמד בשש קטגוריות, "בבל" של אלחנדרו גונזלס איניאריטו המקסיקני מככב בשבע קטגוריות, "
הילדים של מחר" (אלפונסו קוארון, מקסיקו) מועמד בשלוש קטגוריות, ופנלופה קרוז הספרדייה סוגרת את הרשימה עם מועמדות על "
לחזור" של פדרו אלמודובר.
בקטגוריית הסרט הטוב בולט בחסרונו "
נערות החלומות", המיוזיקל הפופולארי שזכה בגלובוס הזהב ממש עכשיו וכלל לא נכנס לרשימת חמשת הסרטים הטובים ביותר. במקום זה הוא מסתפק בשמונה מועמדויות, שלוש מהן בתחום המוזיקה. הדרך שסללו "שיקגו" (שזכה באוסקר) ו"מולן רוז'" (שהיה מועמד) לא איפשרה ל"נערות החלומות" לפסוע בה. בכלל, הברומטר של הגלובוס חש ברע בשנים האחרונות. בשנה שעברה זכה "הר ברוקבק" בגלובוס, אך האוסקר הלך ל"התרסקות", ובשנה שלפני כן זכה "הטייס" של סקורסזה בגלובוס, אבל הפסיד את האוסקר ל"מיליון דולר בייבי".
ציטוטי הקולנוע הגדולים של שנות ה-80
ומה מחוץ לתחרות? כמה סרטים מצוינים לא הצליחו לנפח לעצמם את הבלון - למשל "
המדריך לחיים בכפר" של רוברט אלטמן זצ"ל, "
מדעי החלום" של מישל גונדרי, שיכול היה להיכנס לפחות לקטגוריית הבימוי, ו"הילדים של מחר", שקופח בשל מקסיקנים אחרים (קוארון לא יוכל לטעון לגזענות) ומועמד בקטגוריות פחות משמעותיות.
ואם בשנה שעברה הקרב בין "התרסקות" ל"הר ברוקבק" הצמיד למסך את כל תאבי הבריטניום (למרות המיסקונספציה הרווחת, הפסלון אינו עשוי ברונזה אלא בריטניום, סגסוגת של כמה מתכות), הרי שהשנה המפה הסינפילית מדווחת על ממטרים פזורים, כלומר, על חמישה פייבוריטים (בלי לספור את "נערות החלומות", הבולט בהעדרו מהקטגוריה הראשית), שמתמודדים על הפרסים החשובים. במקרה המרדים, יחולקו הפרסים באופן שווה. במקרה המסעיר יותר, תגיח "
מיס סאנשיין הקטנה" והעצמאית ותגרוף את הקופה מול פניהם הנדהמות של כל המועמדים האחרים. והמועמדים הם...
הסרט הטוב ביותר: "בבל"
"השתולים"
"מכתבים מאיוו ג'ימה"
"מיס סאנשיין הקטנה"
"
המלכה"
האנדרדוג של השנה הוא "מיס סאנשיין הקטנה", סרט עצמאי שהופק בשמונה מיליון דולר והרוויח הרבה יותר לאחר שנמכר בסאנדנס האחרון. אם הוא ינצח, זה ייחשב כמעט חוצפה (ובגלל זה, כמובן, אנחנו איתו), משתי סיבות עיקריות: משום שסקורסזה("השתולים") תפס את מקומו ברשימת ההמתנה לאוסקר כש"מיס סאנשיין" עוד היתה במצב צבירה תוך רחמי; ומשום שמסריהם האנטי-מלחמתיים והפרו-סובלניים של "בבל" ו"מכתבים מאיוו ג'ימה" עדיין דרושים למצפון האמריקני.
על מי מהמרים המומחים?
בגזרת הסקורסזה, "השתולים" הוא לחלוטין הסרט הקופתי ביותר בין חמשת המועמדים, והוא זכה לאהדת המבקרים והקהל גם יחד. אפשר להבטיח שהקלוז אפ על גבותיו של סקורסזה יהיה הדוק במיוחד גם (בעצם, בעיקר) אם הוא לא יקבל את הפרס הנכסף. אם האוסקר לא ילך ל"השתולים", אפשר לנחש שהוא גם לא ילך ל"המלכה", אלא לסרטים בעלי מסר. הלן מירן תפוצה קרוב לוודאי בקטגוריית המשחק, וזה משאיר אותנו עם שני פייבוריטים פוליטיים: "מכתבים מאיוו ג'ימה" הדובר יפנית, שקטף את פרס הסרט הזר הטוב ביותר בגלובוס האחרון, ו"בבל", שחצי השעה שבה מדברים בו אנגלית הספיקה לו כדי לקטוף את גלובוס הזהב לסרט הדרמטי הטוב ביותר ולאלחנדרו גונזלס איניאריטו כדי לעלות לבמה ולחזק את האג'נדה המחאתית בהתלוצצות, "אני נשבע, יש לי את כל המסמכים".
שחקן ראשי: ליאונרדו דיקפריו ("
לגעת ביהלום")
פיטר אוטול ("
ונוס")
ריאן גוסלינג ("
Half Nelson")
פורסט ויטקר ("
המלך האחרון של סקוטלנד")
ויל סמית ("
המרדף לאושר")
פורסט ויטקר הוא השנה הזוכה הכמעט ידוע מראש בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר, וצפוי לקבל את פסלונו על גילום הרודן האפריקני אידי אמין. הענקת הפרס לשחקן אפרו-אמריקני תשתלב היטב בתוכנית האינטגרציה האמריקנית, כך שאם המועמד החינני ויל סמית ("המרדף לאושר") יקבל קלוז-אפ ואדי מרפי יגרד את פרס שחקן המשנה, יהיו כמה אנשים שיחושו זיכוך.
בין המועמדים הלבנים נמצא ליאונדרו דיקפריו עם "לגעת ביהלום", הנחשב פחות איכותי מהסרט השני שעליו יכול היה לקבל מועמדות ("השתולים"). סביר להניח שדיקפריו ינחל החמצה נוספת, אך אל דאגה - חברו הקשיש פיטר אוטול ("ונוס") יוכל לחלוק עמו את התסכול (אוטול היה מועמד פעמים רבות, ומעולם לא זכה). המועמד האחרון, והזוכה הכי פחות מתקבל על הדעת, הוא ריאן גוסלינג, המורה המכור לסמים ב"Half Nelson", סרט עצמאי מיניאטורי שספק אם משך מספיק תשומת לב כדי שיעניקו לו פרס כלשהו.
שחקנית ראשית: פנלופה קרוז ("לחזור")
ג'ודי דנץ' ("
רמז לסקנדל")
הלן מירן ("המלכה")
מריל סטריפ ("
השטן לובשת פראדה")
קייט וינסלט ("
ילדים קטנים")
פרס השחקנית הוא הפרס היחיד שאם לא יינתן לפייבוריטית, הלן מירן, יגרור אחריו הפיכה צבאית. הסיבה היחידה שלא לתת אותו לכוכבת "המלכה" הוא הקלוז-אפ על פניה ההמומות מיד אחר כך. השחקנית הוותיקה מתחרה במריל סטריפ (עורכת העיתון ב"השטן לובשת פראדה"), שזו לה המועמדות ה-14. סטריפ זכתה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הקומדיה, במקביל למירן, שאספה את הגלובוס על הדרמה, כך שאם בכל זאת משהו ישתבש ומירן לא תאחוז בפסלון, תהיה זו ידה של סטריפ סביב צווארו. שאר המתמודדות נמצאות שם כי צריך: דיים ג'ודי דנץ' (על תקן המבוגרת השלישית), פנלופה קרוז (הממתק הלטיני) וקייט וינסלט (סתם כי היה מקום). אם לא יהיו הפתעות מסעירות, כולן חוץ ממירן תישארנה בגדר קישוט מהמם באולם.
