האגודה לזכויות האזרח עתרה הבוקר (7.3.07) לבג"צ נגד שר הביטחון, מפקד פיקוד מרכז ומפקד חטיבת בנימין, בדרישה שיאפשרו את תנועתם החופשית של פלשתינים בכביש 443. עוד ביקשה מבג"צ להורות על הסרת החסימות הקבועות, שהציב צה"ל על דרכי הגישה של שישה כפרים באזור אל הכביש. העותרים הינם ראשי ששת הכפרים הנפגעים ובשמם של 18 תושבים נוספים באזור.
מהעתירה עולה כי כביש 443 הינו הכביש המרכזי בדרומה של נפת רמאללה ועורק התנועה הראשי המחבר את הכפרים שבאזור עם העיר רמאללה. ראשיתו של כביש זה עוד בימי המנדט הבריטי, ומאז ועד לראשית האינתיפאדה השנייה הוא שימש כציר התנועה המרכזי של תושבי האזור, ובכללם רבבות התושבים המתגוררים בכפרים העותרים. לטענת העותרים, מאז פרוץ האינתיפאדה השניה החל צה"ל לאסור על תנועתם של פלשתינים בכביש זה, ברכב או ברגל. לטענת העותרים, מדובר באיסור כללי, האוסר תנועה של בני אדם וסחורות וחל גם במקרי חירום ובמצבי מחלה.
הפגיעה בכפרים ובאוכלוסיה
עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח טוענת בעתירה כי האיסור על תנועת פלשתינים בכביש מפקיע מאוכלוסיית האזור את האפשרות לעשות שימוש בכביש הראשי היחיד הקיים באזור. חסימת הכביש בפניהם הותירה לתושבים רק שימוש בדרך משובשת ומפותלת וארוכה פי כמה וכמה - במרחק, בזמן ובעלות הנסיעה. לטענתה, הדבר קשה במיוחד, עד כדי סיכון חיים, בנסיעות חירום ובמקרים של הסעת חולים. כך הוכפל, ואף שולש, משך הנסיעה מהכפרים לרמאללה: במקום נסיעה של כרבע שעה בכביש נוח, אורכת כיום הדרך בין 45 דקות, בתנאים נורמליים, ללמעלה משעה-שעתיים בזמנים, בהם מציב הצבא מחסומים ניידים לאורך הדרך החלופית. מחירי הנסיעה אף הם התייקרו במאות אחוזים ועלה מספרן של תאונות הדרכים הקשות.
סגירת הכביש גרמה לשורה ארוכה של פגיעות קשות נוספות בתושבי הכפרים. נמנעה גישתם אל מאות דונמים, הנמצאים דרומית לכביש ונטועים באלפי עצי זית מניבי פרי והדבר הביא לנזקים כספיים גדולים מאוד לרבים מהתושבים, ובמיוחד לאלה, שפרנסתם היחידה היא מחקלאות. חסימת הכביש הביאה גם לסגירה של בתי עסק רבים בכפרים ולשיבושים קשים בהגעתם של עובדים אל מקומות העבודה שלהם ברמאללה. נטען, שכתוצאה מכך חלה עלייה חדה במספר המובטלים בכפרים, חלק מהסטודנטים תושבי הכפרים נאלצו להפסיק את לימודיהם בעיר, בשל התייקרות הנסיעות ומשפחות רבות נאלצו לעזוב את בתיהן בכפרים ולשכור דירות בעיר.
עו"ד יהודה מדגישה בעתירה, כי "מדובר באכיפה של מגבלות תנועה ואיסורי תנועה גורפים ללא הסמכה חוקית, ובשלילה של זכויות יסוד של בני-אדם על בסיס אחד - מוצאם הלאומי. מדובר בנדבך בתהליך האפליה הממוסדת, השיטתית והמכוונת של הפלשתינים תושבי הגדה המערבית אל מול ישראלים באזור זה. איסור התנועה בכביש זה משתלב במערך מגבלות התנועה המוטלות על האוכלוסיה הפלשתינית בגדה המערבית, אשר הביא ליצירתו של המשטר הלא-משפטי של "כבישים אסורים", ואשר הפך את הזכות לחופש תנועה בגדה המערבית לזכות התלויה בשיוכו הלאומי של אדם."
בעתירה נטען, כי סגירת הכביש בפני אוכלוסיית המקום הפלשתינית הינה פעולה, החורגת מסמכותו של המפקד הצבאי ונגועה בחוסר סבירות קיצונית ובפגיעה בלתי-מידתית בזכויות האדם, ועל כן דינם של איסורי תנועה חמורים אלה להתבטל.
