האם מסוגל הגבר המודרני להכיר באישה כשותפה אמיתית ולהזדהות עם תביעותיה? שאלה זו בחן משאל-מחקר, שערך כתב-עת גרמני בקרב מידגם של גברים בגרמניה.
מרבית המשתתפים במשאל של "צוזעמן" ("ביחד") הצהירו שהם מייחלים לאמנציפציה, אבל לזו של הגבר. רוצים להשתחרר ממה שהם מכנים "הלחץ של הנשים". לדעתם, הנשים אומנם דורשות שוויון, אך באותה עת הן מצפות שהגבר יהיה חזק, שיפתור בעיות ושימלא את המשאלות החומריות שלהן. הם גם טוענים שלאישה דרישות גבוהות מדי בתחום הרגש, ושהיא מאיימת ב"סירוב-אהבה".
מהמשאל עולה שהגבר המודרני משתדל להבין את האישה ולתמוך בה במאבק לשוויון-זכויות, בתנאי שזה לא יגרום לו לחוש מאויים או מושפל. במיוחד נכון הדבר לגבי גברים צעירים אקדמאים.
הנכונות להפלות נשים לרעה גוברת במידה רבה כשהמדובר בעימות-אינטרסים, במצב של תחרות מקצועית, כאשר האבטלה מאיימת. זאת, חרף העובדה שהגברים מודים כי הנשים אינן נופלות מהן בכישורים.
רוב הנשאלים שוללים תעסוקה מקצועית לנשים-אמהות. הן צריכות להקדיש עצמן לילדיהן. כאשר יש ילד במשפחה, עליה להישאר בבית.
עם זאת הראו הגברים נכונות להשתחרר מסטריאוטיפים מסורתיים. שוב אין הם כמהים ל"אישה ליד האח", אלא רוצים באישה עצמאית, היודעת מה היא רוצה, שתוכל להוריד מהעול הרובץ על הבעל. סוג זה של שחרור נראה לגברים רצוי. האישה העצמאית מהווה בעיה רק כשהעצמאות מופנית נגדם.
92 אחוז מהגברים, הגרים עם שותפה, אינם חושבים שעבודת משק הבית חלה עליהם. הם אחראים רק לעבודות של תיקונים בבית. השאר, לדעתם, הוא התחום של האישה - בשיתוף מקרי של הבעל.
